לדף הבית


החד פעמיות של הצילום


מאת: קרני ברזילי
תאריך פרסום:
04/11/2013



בסדרת הצילומים של אריק כרמון ממסעו לקומבה-מלה שבאללהאבאד, ה"פסטיבל הגדול" של הודו, מתועדים רגעים מכוננים של טקס הטבילה בנהר הגנגס תוך התמקדות בקשר שבין נשים, אמונה וטקסטיל במקום. הבעות פניהן של הטובלות ומחוות גופן, חיבורן אל קדושת הנהר והצבעים העזים של בד הסארי, הינם סממנים אסתטיים ורגשיים המרכיבים חלק ניכר בספקטאקל של ה"מלה". בעידן שבו חוויות החיים הבסיסיות מתועדות באופן שיטתי, יומיומי, ללא מחשבה עמוקה וכלאחר יד, אנו מכוונים את התנהגותנו לפי פוטנציאל תיעוד של הסיטואציה בה אנו נמצאים. לצד זה, כרמון מציע בתצלומיו אפשרות להיכנס אל תוך חוויה רגשית, גופנית וחד פעמית של רגע קדוש. תיעוד הגוף ונוכחותו בצילומיו של כרמון מעידים על חשיבותו בעת הטקס. במעמד זה, הגוף מהווה נקודת מקור והופך לחומר באמצעותו מאשררים תפיסות עולם ודרכו מגדירים זהות, גיל, מגדר וכו’. נשאלת השאלה, מה מתרחש ברגע תיעוד הגוף המתרגל טקס? מדיום הצילום מנסה לייצר מציאות קבועה בעוד שחוויה הרוחנית היא בלתי ניתנת להיקבעות. זאת ועוד, שפעולת תרגול טקסית נתפסת כמכוננת ומגדירה זהות בעוד שתצלום איננו אלא ייצוג של אירוע. לאור זאת, תצלומיו של כרמון מן הקומבה-מלה, מכילים את המתח שבין הניסיון להבנה אודות האירוע וחוסר יכולת המדיום לתיאורו. אופן פעולתו של כרמון בתצלומיו מאזכרים את דבריו של התיאורתיקן רולן בארת, שניסה בכתביו לגשר על הפער שבין החומר הצילומי, המציאות, לבין דף הנייר עליו מתועד הדימוי. מדבריו עולה כי האופן שבו אנו מביטים על צילום כתיעוד חומרי של מציאות זמנית שלא תחזור בממשות, היא עדות אך באותו הזמן גם חוויה בפני עצמה, שלעולם לא חזור שנית. כפי שטבילה בנהר בגנגס בעת המלה, היא סמל לזמניותו של האדם, תפישה הקיימת גם במערב במשפט הידוע של הרקליטוס: "אי אפשר להיכנס לאותו הנהר פעמיים", כך גם הצפייה בתצלומיו של כרמון הופכים בפני עצמם לחוויה חד פעמית מלאת עוצמה.



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד