לדף הבית


רבקה ססובר - תורת המשחקים


מאת: רבקה ססובר פלד
תאריך פרסום:
05/04/2012

 

ל’תורת המשחקים’-  רבקה ססובר / ציורים
 
 
בחשכה
רוכב ילד
על
צעצוע אבוד.
ילד רוכב / חזי לסקלי
ילדים בסצנות שונות של עולמם "נקרים" מדי פעם לציוריי. אני אומרת "נקרים", אף כי אין זה מקרה שהם מעניינים אותי בתור נושא לאמנות שלי. אני עובדת אתם ומתבוננת בהם כל שנות עבודתי, מוצאת בחייהם את כל המהויות הכמוסות של הווייתנו כבוגרים. עיסוקי בילדים ובתנועותיהם התחיל בסדרה שצילמתי בחוף הים בתל-אביב – ילד ובקבוק פלסטיק.
תנועות הילדים הנן תמימות ופראיות, נעדרות פחד, חסרות מודעות עד לשכחה עצמית. מאחורי התום, השמחה והרצינות התהומית שבהם ילדים משחקים – מתגלות הבדידות, הפגיעות וחוסר התכלה. הילדים בודדים גם כשהם יחד: כל אחד ועולמו. הם מצחיקים, ולכן גם טראגיים. הפער בין הידיעה שלנו למציאות שלהם מכמיר לב.
 
 
פתאום ראיתי בעיתון
משהו שהזכיר שיר.
פתאום/ תדיאוש רוז’ביץ’
החיבור שלי לצילומיהם של אמנים אחרים נתן השראה לשתי סדרות של ציורים. אני מתייחסת לצילום כפי שמתייחסים לסקיצה. הצורות נבראות מחדש כמארג של כתמים ושכבות של צבע. תהליך הבנייה של מארג זה הוא המביא לידי ביטוי את יחסי האמנותי לעולם הדימויים שמצאתי בצילומים. הפאזל של הצורות יוצר מערכת של צלילים צבעוניים, והיא מפעילה תהודה נפשית שונה ומתחדשת אצל הצופה.
 
בסדרת הקייטנה בעזה, שצוירה בעקבות צילומיו של ניר כפרי, אני מציירת את הקומפוזיציות שבחר הצלם האמן בשלמותן, ומתארת אותן בשפה שלי. הקומפוזיציות של ניר מוקפדות; אין להזיז בהן פרט. האמנות של ניר היא במציאת התמונה בתוך המציאות; בלכידת מצב אנושי בעל משמעות פסיכולוגית, חברתית או פוליטית. באמצעות הדרך שבה הוא מציג את הדימויים ניר מאפשר לצופה נקודת מבט חווייתית אחרת. הצילום הנו פיסת תיעוד של המציאות – על יופייה ואכזריותה. הילדים משתתפים בסצינה, שהיא אקראית ורבת משמעות בעת ובעונה אחת. מעשה הציור מאפשר התקרבות אליהם, מייחד אותם ומפיח חיים אישיים בכל אחד מהם. לכן אני מבודדת אחדות מן הדמויות לתמונות נפרדות. גם הצבעוניות, המקצינה את זו שבצילום, מחדדת את הרגשות ומדגישה את הפער שבין מה שאנו רואים למה שאנו יודעים.
 
בסדרת גן משחקים במדריד המבט הוא של צופה מלמעלה, העושה "זום" פולשני לתוך רגעי משחק הנדים בין מציאות לתאטרון. הילדים בתלבושות של הצגה, כביכול. הג’סטות תיאטרליות, כמו דמויות בתיאטרון בובות. כאן בחרתי קטעים מתוך צילומים של האמן יובל פלד. ניתקתי את הדמויות מהוריהן ומן הנוף האורבני שמסביב, ויצרתי קומפוזיציות המתמצתות את נקודת המבט שלי.
 
 
זרע המוות טמון בנו
כמו משחק ילדים בביצת הפתעה.
שבע פעמים אלי / ריקי דסקל
ז’אנר ציורי חוף הים היה רווח באירופה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. הפער בין הרוגע העמוק בהקשר הרומנטי לבין טירופה של המציאות ההזויה המתוארת בציוריי יוצר מימד אירוני ומכאיב.
על אף השוני העמוק, אני מעזה לשלוח דרישת שלום על פני הדורות לשני ציירים דגולים ואהובים: לחואקין סורויה הספרדי (1923-1863), שצייר ילדים וסוסים במים בחוף ולנסיה, ולג’ורג’ סרה הצרפתי (1891-1859), שבתמונת המתרחצים המפורסמת שלו יש ילד בכובע אדום.
 
 
 
 
רבקה ססובר, מרץ 2012 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד