לדף הבית


ירושלים של רקיע


מאת: רות דורות
תאריך פרסום:
30/06/2010



 
ירושלים של רקיע
ד"ר רות דורות, המחלקה לארכיטקטורה
 
שמות רבים נקשרו לה לירושלים - עיר שלום, יפה נוף, ירושלם, קריה למלך רב, עיר האלוקים ועוד... בכתרים רבים הוכתרה העיר ירושלים - בכתרי מלכות, זהב, יופי, אור, רוחניות ועוד... ציירים אין ספור ציירו את גאוניותה של ירושלים - בטכניקות שונות, בגוונים רבים, בתקופות שונות, סגנונות שונים ועוד...
ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, ירושלים שיש בה שורש של מציאות ודמיון כאחד, ירושלים בעלת הממשות הגיאוגרפית, יחד עם זו הרוחנית, הסמלית והמיסטית - ירושלים זו חוזרת בווריאציות שונות ביצירתו רבת ההיקף של האמן הירושלמי הנודע דוד רקיע. רקיע הנו אמן מגוון מאוד, אמן יוצר וממציא.
משנים כבר הגיע רקיע לגיבוש סגנונו המיוחד והייחודי, סגנון אותו ניתן לזהות מייד כ"רקיע", ובכל זאת הוא ממשיך להפתיע ולעניין בגילויו החדשים, גם את הצופה המנוסה. בשנים האחרונות ממלא הוא בדיו באותיות. אותיות האל"ף - בי"ת העברי, השטות, עפות, מטיילות ומשוטטות בצבע אחד, בצבעים שונים ועליזים, ולפעמים אותיות בגוון אחד שולט, והאחרות מלוות צבע זה כהד מוסיקלי. לאחרונה, גילה שפה מופשטת - הבעתית, מעין מופשט המצוי בתנועה מתמדת, עובדה המכניסה קצב, משמעות ודינאמיות ליצירותיו. בסדרה זו, שצייר לאחרונה, אפשר לראות נופים, דרך, מסלול חיים, או כפי שמפרש זאת רקיע עצמו - "העורקים שבגוף האדם".
דוד רקיע נולד ב - 1928 בווינה כדוד שטרנפלד. ב - 1938 עלה לארץ. מאוחר יותר נסע ללמוד אמנות בפאריס, שם ספג את הסגנונות המרכזיים של המאה העשרים: אכספרסיוניזם, סוריאליזם, קוביזם ומופשט. למרות ספיגה זו, ולמרות ההשפעות אשר הושפע מגדולי האמנים של התקופה - מארק שאגאל, חיים סוטין, מקס ארנסט, פאבלו פיקאסו ועוד, נשאר הוא נאמן לעצמו ואמנותו התגבשה לסגנון אישי ייחודי. תמהיל מיוחד זה יוצר סגנון מיוחד ומקורי של דוד רקיע[1]. במיוחד, מתבטא הדבר בציורי ירושלים שלו, אחד מנושאי הציור החביבים עליו ביותר. הציורים המתארים את ירושלים צומחים מלמטה כלפי מעלה. בכל ציור המתאר את ירושלים ניתן לחוש בניחוח האוויר והאור הטהורים והזכים האופייניים כל כך לעיר. בכל ציור יש זווית חדשה, מראה שונה, שימוש בצבעים שונים, ובכולם הוא מצליח לתמצת את עיקר ייחודה ותכונותיה של העיר באופן משכנע ומרגש כאחד.
בציור "ירושלים בתפילה", תופס רקיע את העיר ברגע מיוחד - זמן בין הערביים. זהו זמן קסום שכבר אינו יום, ועדיין אינו לילה, זמן שאור וחושך - לבן וכחול כהה, נמהלים זה בזה, ועדיין עומדים כצבעים עצמאיים. העיר למטה, מלאה בכיפות, מבנים עתיקים, קשתות וחלק מחומת ירושלים ושעריה. את השמים ממלאות אותיות וצורות המזכירות אותיות. השמים מלאים באותיות: ש’, ל’ ו-י’. בצד ההבעה הגראפית והאסתטית, יש כמובן לאותיות אלה משמעויות סימבוליות ברורות וסמויות גם יחד. משמעויות כמו שד-י, שכינה, שלום, ואולי אפילו אסוציאציה למילה "הללויה", הנכנסת כאן כאפשרות בתור שיר הלל לבורא העולם וירושלים- עירו.
צורה הדומה למנורה, שכמו פורשת כניה כלפי מעלה בתפילה, בקשה או תודה, בולטת בצד הימני של השמים. בה בעת יש במנורה גם אסוציאציה לצמח סוריאליסטי, או זרועות, המזכירות את אלה של המתפלל.
החלק התחתון כהה ומציאותי יותר, בעוד העליון בהיר ושטוף אור רוחני. המציאות בחלק התחתון משכנעת ומעוררת מייד אסוציאציה לעיר ירושלים, גם אם אין זו מציאות מדויקת. למעלה, מופיעות צורות קלילות, חופשיות ומופשטות יותר, העונות כהד צורני למתרחש למטה.
רקיע מעביר את התחושה של נוף ירושלמי אופייני עם תמצית השקט, הרוחניות והתפילה האצורים בה. עבר, הווה ועתיד חברו יחד ביצירה זו: העבר טמון במבנים הארכיטקטוניים האופיניים כל כך לעיר, ההווה מצוי בצורות היותר קלילות ומופשטות ברקיע, והעתיד נמצא בעומק הנוצר ברקע. האור הלבן והטהור הנוצר בתוך הקשתות הכחולות הנעות אל תוך האופק, והצורות המלבניות סביב האותיות, או הדגלים ברקע, אור זה מקנה את תחושת העומק והזמן הזורם באיטיות ומחבר בין עבר הווה ועתיד. מצב זה ממחיש את מעמדה של ירושלים, כעיר הנצח.
בציור "היהלום", מבליח יהלום מואר וטהור מתוך החשיכה סביב. ירושלים חקוקה בתוך היהלום בעל הצלעות הגיאומטריות החדות, היא מאירה את עצמה, והיא מאירה מתוך עצמה כלפי המתבונן בה. קשה שלא לראות את מקוריותו של רקיע בהכנסתה של ירושלים לתוך מסגרת של יהלום, המעורר אסוציאציות לחפץ יקר מאד ובעל ערך רב. היהלום בעל הצלעות הגיאומטריות, כמו מגונן על ירושלים, כשהיא בתוכו מעוגלת יותר, בעיקר בצורות למעלה.
ביצירה זו, חברו יחדיו מציאות וחלום, דמיון, חזון - מיסטי וסוריאליזם. ירושלים שואפת ומצביעה כלפי מעלה בתוך היהלום, ואף מחוצה לו - הקודקוד החיצוני באמצע היהלום מצביע גם הוא אל המעל ומעבר.            אור רוחני - פיוטי וטהור, של לילה שטוף ירח ממלא את העיר, ומדגיש את ייחודה ושורש נשמתה. גם כאן חברו יחדיו - מבנים, אותיות, צורות שהן ספק צמחייה, המזכירה ידיים או אצבעות המתפללות את השמים. רקיע מתאר נוף ובעיקר מצייר הוא את ההרים או הגבעות המקיפים את ירושלים, מתמזגים אתה ובה, וכמו מכתרים אותה ככתר.


M. L. Mendelson, DAVID RAKIA, Massada publishing company ltd., Tel-Aviv, Israel, 1984 1
ספר זה מתאר את שורשי אמנותו והתפתחותו של רקיע כאמן אוניברסאלי ויהודי - ישראלי מקורי ועמוק.



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד