לדף הבית


הסתכלות התבוננות תבונה סכלות - מאמר לתערוכה


מאת: פלד יובל
תאריך פרסום:
03/06/2008

דברים לתערוכה

אני מדמה את עסוקי האמנותי לזרם המתחיל לנבוע במודל המוצב מולי, משם זורם כאור הלאה אל עיני, מתפשט לתוככי נפשי וגופי, שם הוא מתפצל, זורם באופנים שונים, מתערבל, בונה והורס נימים דקים, רסיסי תחושות ומחשבות, פותח וסוגר מבואות וחדרים המרכיבים את מבנה הסוד הבלתי מפוענח של הנפש. משם הוא מתאסף לצאת, טעון במה שנטען, הולך אל ידי השמאלית, מתערבב על קצה המכחול בין הצבעים, מתגבש, ובזהירות מחפש את מקומו הנכון ביותר על הציור, שם הוא קופא, מחכה לדעת אם יישאר או יכוסה בעוד שכבת צבע.
בעיסוקי זה אני מנסה לעשות את הטוב ביותר, במה שלעולם איננו אפשרי באמת, ולתרגם נפש לצבעים וצורות.
בית העיבוד של הציור - הנפש, משתנה בכל עת שזורם בה משהו. שינויים רבים מתחוללים, ואחד מהם יכולה להיות היפתחות אל מול אותו מראה החוזר וזורם דרכה. אותו תהליך של היפתחות, מגלה צורות תגובה חדשות, החושפות פנים נוספים ובלתי מוכרים של הנפש. מעין גילוי והגדלת תיבת התהודה הפנימית, אל מול מראה החוזר וזורם דרכה, ומאיר אותה בכל פעם באופן מתחדש.
ההד העולה בכל פעם ומתמצק בסופו של דבר לכתם צבע, הוא אותו סימן חומרי לגילוי עוד מקום בלתי ידוע בתוככי הנפש. זהו תכנו של המסע האמנותי.
לא את המודל המונח מולי אני מצייר, אלא את הדי הגילוי הפנימי המתחולל ונוצר תוך תהליך ההסתכלות, החוזר שוב ושוב אל אותו מראה.

מראות הנקלטים בעיניים וזורמים דרך הנפש, עוברים, נוגעים ומאירים מקומות הייחודיים רק להם. כשם שזרימת הצלילים עושה זאת במקומות המיוחדים לה, וכשם שזרימות המילים עושות אף הן בתחומים המיוחדים להן.
בין מחוזות הנפש המתעוררים מול גירויים חושיים ומחשבתיים שונים עשויים להתקיים אזורים משותפים, אך קיימים מחוזות נפש ייחודיים השייכים בלבדית לגירויי ההסתכלות.
אלו אותם מחוזות, אשר ההד להם מקבל ביטוי באמנות החזותית שאינו ניתנת להמרה, אינו ניתן להסברה בשום אמצע ביטוי אחר, וניתן אך ורק להבנה ישירה באמצעות קריאה חזותית והפנמה אל אותם מחוזות נפש המיוחדים להגיב לחוויה הוויזואלית.

אני סבור כי אותן יצירות וויזואליות הניחנות בנגיעתן בעמקי אותם אזורי נפש ייחודיים, הן אלה שיש הצדקה ליצירתן, ואין כל אפשרות לבטא את מה שהן מבטאות בכל צורת ביטוי אחרת. אותו מימד נפשי - חזותי, אינו נלווה למסרים אחרים, אינו מאייר דבר, אלא קיים בהן כשהוא לעצמו.
דומני כי כל ציור איכותי אשר עבר את מבחן הזמן, ניחן בתכונות אלו, והן המעניקות לו את משקלו כיצירה "ציורית" בעלת ערך, אף על פי שיש בו בוודאי מימדים נוספים.

ובאשר להקשר התרבותי של עיסוק אישי כל כך, בפלח מסוים של נפשו של סתם אחד, היושב מול אוסף של חפצים ומביט בהם עוד ועוד.
מעבדת הנפש המגיבה לגירויי הראיה, ויוצרת חוויה המייצרת את הציור, הינה בריה שנולדה מאישיות מסוימת, אך היא גם תוצר של הסביבה בתוכה היא מתקיימת, כך אני מאמין. ככזו מתקיימים ונוצרים בה מבנים ומסלולי זרימה שהם תוצר של הכוחות והערכים החברתיים והתרבותיים הפועלים בכל עת על כל אדם ואמן. כל הד העולה מן הנפש, הינו בעל צביון אישי, אך מכיל גם גווני גוונים היוצאים מעמקי תיבות התהודה שעיצבה התרבות. הגוון הכללי, התרבותי, שזור אם כן בכל ביטוי, אשר משמש הד כן ונאמן למעמקי הנפש, אישי ככל שיהיה.
לדעתי, הרלוונטיות התרבותית והעכשוויות של מעשה הציור באשר הוא, אינה בהכרח קשורה לחיבורים שטחיים ופשטניים, לשאלות ואופנות הנראות נכונות לזמן מסוים. הרלוונטיות הזו נובעת ממורכבות ומעומק התגובה של היוצר, מן היכולת שלו לאתר ולהגיב לתופעות עומק תרבותיות, וכל זאת באמצעות הסתכלותו, וביטויה באותם מקומות בהם לאמנותו יש ערך ייחודי ובלתי ניתן להמרה.
ציור המנסה לומר מה שמילים יודעות לומר בבהירות ובעוצמה גדולה יותר, מבלי שיש לו ערך הבעתי נוסף וייחודי, ערכו הייחודי כציור מוטל בספק, והוא עשוי להיות בעל ערך בשדות הביטוי והאמנות של התקשורת החברתית.

מתוך החלטה מודעת, עיקר עשייתי בציור אינה נוגעת, בממדים רווחים כיום באמנות כמו: העברת מסר ברור, הענקת משמעות הניתנת לניסוח מילולי, או המחשת רעיון חברתי או פוליטי.
במשך השנים בחרתי לא להתייחס ישירות בעבודותי, אל רוחות הזמן הללו, אף שאני חי בתוכן ומיטלטל בנשבן.
הפעם, לשם השינוי, הגיוון והשעשוע, וכדי לומר עוד כמה דברים, בחרתי להכין עוד כמה עבודות המנסות ליצור התכתבות בין מה שאני עושה כבר למעלה משלשה עשורים, לבין זרמי מחשבה אחרים, סגנונות עבודה, והרבה הרבה הרבה הרבה מילים המציפות את עולם האמנות העכשווי והישראלי במיוחד.

ולבסוף על שמה של התערוכה: הסתכלות – התבוננות – תבונה - סכלות.
בעולם תרבותי הנשלט על ידי מילים וחשיבה מושגית, לתבונה סימנים מזהים, בהם: המשגה ברורה, רהיטות מילולית, יכולת הכללה וכל זאת בתמציתיות ובקצב מהיר – בחריפות.
גם בעולם האמנות הנוכחי, בו הוויזואליה נכנעת בפני המילים, והדיבור בתוך האמנות ועל האמנות, השתלט על העשייה הצורנית, התבונה האמנותית מוערכת על פי פרמטרים של התבונה המושגית והמילולית.
אולם, מה שההתבוננות האמנותית למדה להיות, לאחר מאות שנות התנסות ושכלול, הוא ההכרח לתת להסתכלות, זמן ונחת לבהות ולחפש שוב ושוב, לעקוב בסבלנות אחר המארג החד פעמי שעינינו נחשפות אליו עם כל מראה חדש, כדי לחוש ולהעלות את החוויה האצורה בה, ולהפכה ליציר אמנותי. ההתבוננות, שחכמת ההסתכלות מקופלת בתוכה, למדה לדעת כי אין נוסחה מכלילה, ואין מושג אשר יוכל להכיל את כל העושר שהעיניים רואות והנפש קולטת ומעבדת, ומהן יוצרת את היצירה האמנותית.

דומני כי מרסל דושאן הכריז כי נמאס לו מסכלותם של הציירים. ואכן הוא היה בין מוביליו של תהליך שלם אשר הפנה את האמנות אל השדה הנבון האינטליגנטי, החד וזריז המחשבה, היודע לדבר על אמנות. נתיב זה הוליך וקירב את האמנות, ומרבית הציור בכלל זה, לדיבור, ולדיבור על האמנות, והרחיק אותה מן ההסתכלות הפשוטה והטובה, זו המתחילה בעיניים.
כמה עשורים מאוחר יותר, אנו שקועים עד למעלה משערות ראשינו, באמנות "נבונה", מרובת מילים אך לוקה בחולשת הסתכלות קשה ביותר.
ובאשר לעבר השני הדברני של האמנות, הרי אותה פיקחות חכמה ושנונה של דושאן, שאמנותו הייתה בעיקר איור לה, ושהייתה כנראה נכונה לרגע מסוים, המשיכה לגדול והפכה כמעט כולה, למיחזור של רטוריקה על אמנות, להררים ולחולות נודדים של מילים. אמנות מאוירת על ידי עבודות חסרות ערך וויזואלי, הטובעת בנחשולים של הגיגי מילים מדוברות וכתובות – פשרם מי יפענח.
אמנות כזו הכלואה בין מילים מתרוקנות והולכות, ומנותקת כמעט לחלוטין מתהליכי ההסתכלות, מדולדלת מאוד ממקורות יצירה פנימיים, המצדיקים את התכנים הייחודיים לה. בעיקר אינרציה חברתית ותרבותית המפחדת תמיד משינוי, וכוחות כלכליים וממסדיים כבירים שעיקר קיומם תלוי בהמשכו של מצב זה, מקיימים כיום את התכנים הללו העטופים באינספור אריזות תקשורתיות ושיווקיות נכונות.

אחד מצאצאיה הבולטים של מציאות זו הינה אמנות חדשה, שעיקרה ונשמת אפה הוא העיסוק במימד החברתי, התקשורתי והשיווקי של עצם קיומה. אמנות זו מתייחסת למצבים אנושיים אחרים מאלה שהציור המתבונן עוסק בם, וחיה בעיקר בתוך תכני השיח המשתנה של המרחב החברתי העוטף אותה. היא מצמיחה תובנות ורגישויות אחרות, וגם איכויות הייחודיות לה.
אמנות זו משתמשת במגוון אמצעים ביניהם גם אמצעים ציוריים, המשמשים בה אמצעי ולא תכלית סופית. בעיקר בשל כך נוטים כיום לערבב ולבלבל בינה לבין אמנות הציור, דבר המזיק להבנת כל אחת משתיהן.

"סכלותה" של ההסתכלות הכרחית כל עוד אנשים מסתכלים, מתרגשים ממה שהם רואים ומציירים זאת ביצירתם. ובהקשר לאמנות הציור: כנראה שלסכלות ההסתכלות יש חכמה רבה יותר מן התובנות הנבונות השואבות את חכמתן ממקומות שאינם צורה, צבע ואור.
ובסכלות ההסתכלות נבורך.
יובל פלד – מאי 2008
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד