לדף הבית


על אבסטרקט וגם על פיגורטיבי


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
25/03/2008

סמדר אליסף תערוכה בגורדון / תלמידים ומורים בבית הספר לציור פיגורטיבי

סמדר אליסף – לראות את השמש דרך זכוכית מפויחת / גורדון

אבסטרקט שהוא גם ספונטני וגם מחושב, כמו זה של סמדר אליסף, מייצר בעצם ג'יבריש ציורי בעל גוון אישי. כמו ג'יבריש שנשמע מוסיקלית כמו שפה, אך אין בו סמלים, כך גם האבסטרקט הזה יש בו מוסיקליות של שפה ציורית ללא סמלים. מחד זה ציור בטהרתו, בו רק ערכים צורניים מדברים, מאידך הוא דל בהקשרי שפה, וברבדים אשר המסומלים תורמים לסמלים.
כמעט אי אפשר להעריך ציור כזה על פי הקשרים של שפה מוגדרת, ויש לדון בו כיציר חד פעמי, אישי מאוד. ציור כזה עשוי לפעול על נפש הצופה במישורים ראשוניים ביותר, תחושות בלתי מנוסחות, ורגישויות קיימות אף שאינן ניתנות כמעט להגדרה – ובזה ערכו.
נדמה לי כי מבחן האיכות אותו יכול צופה להחיל על סוג כזה של ציור הוא מבחן המבט החוזר. על פי מבחן כזה, יוכל לדעת אם לאחר צפיות רבות מאוד ולאורך זמן, הציור עדיין מרגש אותו בצורה כלשהי, הרי הוא בעל ערך בעבורו. אם הוא מתחיל לשעמם, ואולי אף להימאס לאחר צפיות חוזרות, כנראה שערכו היה קצר מועד.
דברים אלה נכתבים, דווקא משום שאליסף נהנית בתערוכה זו מכמה יתרונות, שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם "מבחן הזמן האישי". ראשית, על פי טעמי כמובן, הציורים נראים יפים ואסתטיים במבט ראשון, שנית האכסניה המאוד מכובדת, וצורת התצוגה בגלריה גורדון מוסיפות לרושם, ושלישית המוניטין הקיים של אליסף גם הוא מטה את השיפוט.
אליסף בחרה בענף זה של הציור המופשט, על מנת לבטא את עצמה. נראה כי היא עושה זאת באופן אותנטי, מגוון, אסתטי וחביב. אליסף מתחברת אל אינספור יוצרים אבסטרקטיים, ואל תנועות מודרניסטיות רבות, אשר יצרו שדות אסוציאטיבים ציוריים, מבלי שיצרו שפת סמלים. ההקשרים האמנותיים הללו, מעמידים את עבודתה המאוד אישית של אליסף, בתוך שדה תרבותי מוכר ובלתי מוגדר נורמטיבית, ולכן אופי זה של אמנות דורש ממנה סוג של ביטוי אישי, אמיתי, מיוחד ואותנטי, על מנת שיבחינו בייחודה ובערכה הסגולי. האם היא מצליחה לעשות זאת – ישפוט הזמן.


תלמידים ומורים – בית הספר לציור פיגורטיבי / התחנה


מאז הגיע ישראל הירשברג לארץ לפני כעשרים שנה, ובירושלים החל ללמד ולטעת ערכים של ציור פיגורטיבי, מסורתי ומסוגנן, נראה עתה כי בית הספר התל אביבי אותו הקימו תלמידיו, מצליח לעבות ולהרחיב את בסיס הציור הפיגורטיבי בארץ. לצד הלימוד והאימון אותם אימצו ממורם, הם מביאים ממדים נוספים משלהם, את אישיותם האמנותית, וכנראה גם פתיחות לכיוונים חדשים. על פי תערוכה זו, נראה כי מתרחש בבית ספרם, מפגש יצירתי בין תלמידים מוכשרים למדי, לבין הידע אותו הם מציעים להם. התוצאות מבוססות הלימוד והאימון הקפדני, מציגות בתערוכה זו מגוון, בלתי אחיד, אשר עשוי לבשר יציאה של כמה מן התלמידים, למסלולים אישיים יותר, מבלי שיוותרו על הידע שלהם ברישום ובציור.
אינני בטוח בכך, אך ישנה תחושה כי חומות המנזר האמנותי עמוס הידע שיצר הירשברג, אותו הפנימו תלמידים רבים שלו, ואשר כמעט ולא אפשרו להם לפרוץ לכיוון אישי משלהם, מתחילים להיסדק כאן, על ידי גישה אנושית ודידקטית מעט שונה, ועל ידי מספר תלמידים מוכשרים, המודעים לאישיותם, ולמה שעליהם ללמוד ממוריהם.
משמח מאוד לראות בית ספר חדש ומתהווה, בו לומדים להתבונן, להתרגש ולרגש באמצעות ערכים ציוריים. מקום בו למיומנות ולאימון תפקיד חשוב בהכשרתו הרוחנית של האמן, ובעיקר מקום בו אין מדברים - על אלא עושים - את.
אינני יודע אם התכוונו לכך אך, תערוכה משותפת למורים ותלמידים מציגה יפה את רעיון השותפות ללימוד הבלתי נגמר, בו גם המורה הוא עדיין תלמיד, עם נסיון רב יותר משל תלמידו, ולאיש אין את הידע המוחלט בנושא הנלמד.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד