לדף הבית


נופים דיגיטלים


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
21/02/2008

על תערוכה בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל אביב

בסיבוב צפייה ראשון, בצפייה רגילה ושגרתית, בחנתי כל עבודה כשלעצמה, תוך ניסיון לבחון מה הקשר בינה לבין "נופים דיגיטלים". אכן חלק מן העבודות מתייחסות ישירות למרכיבים המזוהים עם הדיגיטליות, וחלקן עושות זאת באופן סמוי יותר, ואולי אף סמוי לחלוטין – לפחות מעיני. אולי הניחו אוצרי התערוכה כי מי שמצייר בדרך הישנה, אך שייך מבחינת גילו וסביבתו לדור הדיגיטלי, הרי כל מה שיעשה, הוא בבחינת דיגיטלי. מבחר טכניקות: ציור, צילום, וידאו, מיצב נוכחות בתערוכה, ונראה שאת כולן מאפיינת המודעות הגבוהה של יוצריהן ליצירת תווית ייחודית אישית משלהם, ולצורת הגשה מסוגננת.
באם כוונתה של התערוכה למצוא משקעי עומק של השפעת העידן הדיגיטלי - על הצורניות המיוחדת, הצבעוניות האופיינית והתזזיתיות שהוא מייצר - על היחס אל הנוף, הרי שלדעתי אין הדברים באים לידי ביטוי. לא בשל בעיות תצוגה, אלא מכיוון שמרבית העבודות עצמן אינן משקפות קשרי עומק בין העידן הדיגיטלי לבין היחס אל הנוף.
בסיבוב צפייה שני ושלישי עלתה בי המחשבה כי קריאתי הראשונה מחטיאה את העיקר בתערוכה, והעיקר הוא כי: התערוכה היא היצירה, העבודות של האמנים השונים אינם אלא מרכיבים בתוך היצירה האמיתית שהיא התערוכה כולה.
משטח העבודה בתערוכה זו, היא הגלריה הנרחבת והמהודרת. הקומפוזיציה מורכבת ממכלול העבודות, וכך גם הרושם של התערוכה כולה. העבודות עצמן אינן אלא פריטים בתוך המכלול הזה, והרושם שהן מותירות, הוא בהקשר הכללי.
אני מציין זאת מכיוון שזו דוגמה לתערוכת נושא, היכול לכלול תחת כנפיו המון עבודות אשר אפשר לבחור מן האינוונטר הכללי של יצירות שאינן מוגבלות לדיסציפלינה מסוימת באמנות. הנושא יכול להיות אמנותי ויכול להיות כללי, אך חשוב שלשם שלו יהיה "שיק עכשווי", וזה קיים. לא קיימת שפה אמנותית המאחדת את העבודות, אלא קיימת הארומה הכללית שכולן משדרות, ארומה של שייכות לצורת ביטוי עדכנית - לעכשיו.
המהות האמנותית של העבודות, קשורה ברוב המקרים בקשר די פורמלי לנושא, דבר המספיק כדי להכניסן לתערוכה. מאידך העבודות קשורות ביניהן במין אד אמנותי בלתי מוגדר העולה מהן, שאיש אינו יכול לשים עליו את היד, אך מורגש כי הוא שייך למה שקורה עכשיו, ובמספר בלתי מבוטל של עבודות, בעיקר במניירות.
חלק מן העבודות, אפשר לומר רובן המכריע, אינן מרשימות כשהן לעצמן, אך הן נראות שייכות, וזה מה שחשוב. אולי אף חשוב מאוד שאף אחת מהן אינה בולטת כשלעצמה, על מנת ליצור תחושה של שייכות כללית מבלי להפריע למכלול.
בכך התערוכה משתלבת, משרתת ואולי מובילה במובן מסוים, תנועה חזקה ביותר ביצירה העכשווית כאן ובעולם כולו, "תנועת השייכות". אמנים רבים, חלקם במודע וחלקם שלא במודע, מחפשים דרך התבטאות, אשר תשבצם בתוך הפאזל העכשווי של המיליה המורכב מיוצרים, אוצרים, גלריות, מוזאונים, תקשורת וקהל. זהו מכלול אחד בו היוצרים אינם מחויבים לאמת פנימית שלהם בלבד, ואינם מחויבים לשפה אמנותית המתפתחת מתוך ערכיה, אלא הם מחויבים לכל הקונגלומרט הכללי הסובב סביב האמנות. על פי תנועה אמנותית זו אין התצוגה נקודת מפגש בין האמן שחצב את יצירתו מתוככי נפשו, לבין הקהל, אלא המפגש הוא עיקר סיבת יצירתו של האמן, ומטרת היצירה באמצעות המפגש, למקם את האמן במקום טוב ומתאים בתוך המכלול החברתי הסובב סביב האמנות. זרם השייכות הזה מסיט את מקור היצירה האמנותית מעולמו הפנימי של האמן כמקור יצירה, אל רצונו לספק את כלליה המשתנים והדינמיים של מערכת חברתית, אליה הוא רוצה להתקבל.
תערוכה זו איננה שיקוף קיצוני של המציאות התרבותית חברתית שנוצרה, ואשר מקבלת פנים רבים ושונים באינספור תערוכות וירידים ברחבי העולם. אולם נראה לי כי חשוב להאיר צדדים אלה שלה, דווקא משום שתערוכה זו מכילה בתוכה את מהות הזרם האמנותי הזה, למרות התצוגה המרווחת מאוד, המקצה מקום נאה לכל עבודה, והכל תחת עטיפה רהוטה ואלגנטית במקום מכובד ביותר.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד