לדף הבית


ציור צעיר ציור ותיק


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
07/02/2008

שי יחזקאלי ורן קידר - בברבור / ליליאן קלאפיש - בבינט

חי ציורים בברבור – שי יחזקאלי, רן קידר / ברבור


נראה שבתערוכה זו מתגלה מאפיין של קבוצה בדור הצעיר של ציירים, בוגרי המוסדות המובילים בארץ, אשר פונים לציור לאחר מסלול לימודים בו הם מגבשים לעצמם סגנון ברור, מבלי שעברו דרך תכנית לימודים שתכניה מוגדרים, ובדרך כלל מתאפיינת בפתיחות מוחלטת, ובמחסור בדיסציפלינות עשייה ברורות.
שני המציגים כאן, מאמצים, כל אחד בדרכו, סגנון מוכר ורווח ב"סצינה העולמית", בו בולטת יכולת ההמצאה והעיצוב מחד, וחוסר ידע בסיסי ברישום, במובנו המסורתי. כאשר מדובר בציור פיגורטיבי, כמו בתערוכה זו, חוסר הידע הזה מוביל ליצירת מיני פתרונות: האחד הסתמכות על צילום (רן קידר), והשני נטייה לסגנון ראשוני, ילדותי, פרימיטיבי אקספרסיבי (שי יחזקאלי).
בעבודות של קידר ניכר כי הסתמכותו היתרה על קווי המתאר של הצילום, איננה מתאזנת על ידי יכולתו ליצוק תוכן ציורי משלו לפיגורות, ולכן הדמויות נראות במובן מסוים מעין צילום סוג ב' בצבעי שמן.
יש להדגיש כי מאפיין זה של ציוריו, נעשה כיום כה רווח אצל אמנים רבים מאוד, עד שהוא הופך לערך בפני עצמו באמנות העכשווית, מעין שפה רישומית חדשה, שמקורה בחוסר ידע-מסורתי, וכוחה בהמוניות השימוש בה. דומה הדבר לניב של בורות, המשדף תוך התעלמות, את משקעי העושר שמציעה שפת המקור, אך נעשה רווח בקרב משתמשים רבים, ומכיוון שהם רבים זו כבר שפה בפני עצמה.
בעבודותיו, אי האיזון בין יכולת הרישום החסרה לבין חוש העיצוב וההמצאה צורם במיוחד.
יחזקאלי פונה, במעקף הרישום שלו, אל פתרונות אחרים ומגוונים, הנעים בין פרימיטיבזם ילדותי, "ציור רע" ומשחק חסר מחויבות ברישום פיגורטיבי. התרשמתי כי יחזקאלי עושה את המעקפים הללו בכשרון עיצוב רב ובשלל דרכים יצירתיות, המתבטאות בקומפוזיציות מעניינות, מחברים צבעוניים עשירים ומיוחדים. ולמרות כל אלה, זהו סוג של חסרון הפוגם בציורים, וללא פתרון יסודי לבעיית הרישום, בסופו של דבר, ייראו העבודות כניסיון לחפות על חוסר הידע.
זו תערוכה של שני אמנים צעירים, בעלי עוצמה, המוכיחים כשרון, אשר מן הראוי שיתחבר למקורות ידע עמוקים יותר, על מנת שלא ימצו מהר מדי את יכולתם, בתחום אפשרויות מוגבל.
 
ליליאן קלאפיש / בינט


ליליאן קלאפיש האמנית הותיקה, מצאה לעצמה את המציאות היומיומית הקרובה לה כמעיין הדימויים ממנו היא שואבת את המים החיים של השראתה. מכאן היא שואבת שוב ושוב, כדרך חיים אמנותית, את נושאיה, ובאמצעותם שרה לעצמה, בשפה ציורית משלה, את שירת הציור שלה – הקהל מוזמן להקשיב.
לקלאפיש שפה צבעונית ברורה וסולידית, שמרנית ודי מצומצמת, ובחירת קומפוזיציות שאינן מפתיעות ותמיד נראות שקולות ונבונות. הכל יושב אצלה מאוד יפה, הצבע והקומפוזיציה יוצרים תמיד ציורים יפים מאוד. ובכל זאת קלאפיש איננה נופלת אל המלכודת של "הנוסחה היפה והמנצחת". למעשה קלאפיש אינה נופלת כלל למלכודת ה"נוסחה" למרות שסגנונה כאילו מוכתב על ידי נוסחה.
המגוון והשינויים המשמעותיים בין עבודה לעבודה, משדרים לצופה מין סוג של אמינות פנימית ללא סייג בניגון החוזר והמשתנה הזה. קלאפיש מספרת לנו על מצבי הנפש המשתנים באופן תמידי, רגיש ועדין אל מול אותם מראות חוזרים, אשר בעצם גם הם וגם היא משתנים כל הזמן. קלאפיש מתבוננת כל הזמן בשינויים שבמוכר ומתבוננת לתוך עצמה במקביל, והתבוננות זו אינה נוסחתית אף פעם, אלא חדשה ורעננה בכל פעם.
קלאפיש הצליחה למצוא דרך ולא נוסחת ציור, דרך לראות ולהתפעם מחדש מן השינויים במוכר. היא מפליאה לספר על כך בשפתה המגובשת והעשירה, ואנו זכותנו לראות ולא להפריע.

 



תגובות
לדיסאינפורמציה מערכת האתר  27/02/08 02:28:55
המערכת מבהירה כי ביקורת היא בעיקר דעתו האישית והסובייקטיבית של המבקר. המערכת תשמח לפרסם ביקורות ודעות נוספות אשר יישלחו לאתר. artispo@artispo.com
דיסאינפורמציה הביקורת  26/02/08 01:22:58
ויהירות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד