לדף הבית


כימיה ואלכימיה


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
24/01/2008

האלכימאיות / אסף בן צבי - שתי ביקורות

האלכימאיות – קבוצתית / הגלריה החדשה ירושלים

זהו מקבץ עבודות של שש אמניות, שונות מאוד בסגנון ובדרך ההבעה, אשר המכנה המשותף שלהן הוא היכולת להציג את אמירתן האמנותית הנובעת מתוככי נפשן בדרך מלאת ביטחון עצמי - במה שהן, ללא התנצלות, ללא חשש וללא חנופה לאיזו גחמה אופנתית. גילן וניסיונן עומדים כאן רק לזכותן, ויוצרים יופי בשל בעל קסם משלו.
כוחה של התערוכה הוא בכך שהיא מאפשרת לבעלי טעמים ונטיות שונות, לבחור מתוך המכלול את מה שקרוב לליבם, תוך תחושת הערכה ליכולת ההבעה ולכנות של כל המציגות.
דורית רות יעקובי מציגה ציורים עמוסי חומריות נוטפת ונקרשת, ג'ניס שפירא את מבני המודלים ה"סמי ארכיטקטוניים" מעוררי ההזיה , לנה זיידל סדרות ציורים, בהם היא מתמרנת בין ספונטניות העשייה למבניות קשוחה, אינה פולונסקי בונה את פסלי הקרמיקה והזכוכית שלה בזהירות ובקפדנות ומפתיעה בתוצאות המקוריות, אלה בית הלחמי מציבה מיצב קרמי כבד ושקוע בעפר, וחיה אסתר בעבודות צילום, מיצב וציור משנה את משמעות התערוכה כולה, וקובעת באופן נחרץ כי התערוכה אשר הייתה יכולה להיקרא גם "האלכימאים", תיקרא באופן חד משמעי "האלכימאיות".
בעבודותיה בהן מופיעה דמות נשית, או חלקי גוף, היא צובעת את כל התערוכה בגוון של ביטוי נשי, חזק, מוחצן, העשוי לעורר משיכה גדולה או דחייה גדולה, כשם שאישה המלאה בטחון במה שהיא, עשויה לעורר.
בעבודות הצילום ובמיצב הדם שלה, בהן הנושא הישיר הוא גוף האישה, היא מרשה לעצמה "להשתגע" בדרך כל כך ישירה ורבת עוצמה, עד שזו מקרינה ויוצרת הקשר נוסף וחזק לכל שאר העבודות בתערוכה.
אילו חיינו בימי הביניים, אני מניח כי במהלך תערוכה כזו, הייתה חיה אסתר ושאר חברותיה מזומנות למשרדי האינקוויזיציה לשם ברור חשדות בדבר עיסוקן בכישוף – ואולי אף לסיים בראש איזו מדורה במרכז העיר. כיום נשים עם עוצמות כאלה מתבטאות בחופשיות יחסית, אף כי הכוח המכשף לא פג.
 

אסף בן צבי – התמונה לא מתבהרת / גורדון


האלגנטיות הפרועה במידות נכונות, מבעבעת בכל התערוכה הזו של בן צבי.
מכיוון שסדר גדול שורר בקומפוזיציות שלו, הן שלמות ביחס לפורמט שלהן, ומאפשרות להרפתקאות הצבע והחומר שלו, להיראות טוב מאוד, כמעט בכל אפשרות: כשהן מינימליסטיות, כשהן דלות בחומר, עשירות בצבע, או מגוונות בהרכבי הצבעים שלהן.
אסף בן צבי משלב בחלק מעבודותיו כתיבה כאילו תמימה, או שמא מיתממת, וציור הנושא אופי ראשוני, המחביא ומגלה באותה עת, תחכום ומיומנות ציורית.
הכיתוב של בן צבי, משמש בשני מישורים, המישור בו ניתנת משמעות ורבלית למילים, והמישור הצורני של האותיות, המשמש את עבודתו של בן צבי כמרכיב רישומי.
בתערוכה זו בן צבי מופיע כקולוריסט בעל חושים חדים ואומץ מועט. הוא בוחר הרכבים מנצחים של צבעים לעבודותיו, ואינו חורג, לפחות כאן, מן הרפרטואר הצר והמרשים הזה. לזכותה הגדולה של התערוכה אפשר לומר כי אין בה אפילו עבודה אחת שאיננה יפה, אך בסוג כזה של עבודות המתיימרות להעז, זו יכולה להיות גם אמירה לחובתה.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד