לדף הבית


שני רבי אמנים


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
16/01/2008

יצחק לויתן / הרמן שטרוק

יצחק לויתן – ציורי נוף / מוזאון מונארט לאמנות, אשדוד


הרוסים יודעים, מכירים ומעריצים, ואני סבור שכולם צריכים להכיר את יצחק לויתן, מגדולי ציירי הנוף בכלל. צייר רוסי ממוצא יהודי, אשר נפטר בשנת 1900 בגיל ארבעים ממחלת השחפת. לויתן הוא צייר רוסי, המצייר בעיקר נוף רוסי. הוא צייר אשר מצליח להאיר את הציור באור מיוחד, הנובע מן הנוף, באופן שאף צייר אחר לא ידע לעשות. אפשר לכלול אותו בין האימפרסיוניסטים, או בין הריאליסטים, ואין הדבר משנה דבר לגבי האופן הדייקני והייחודי בו הצליח לתאר את האור הנופל על הנוף אותו הוא מצייר. הוא אחד האמנים הבודדים אשר נותנים לציור הנוף עושר ייחודי, הנבדל מן העושר אותו מעניק לו הטבע, ובדרך כלל מגמד את ציור הנוף. אצל לויתן הגימוד אינו קורה, ולנוף המצויר על ידו, עצמה ציורית ואנושית, המעלה את ההתבוננות ואת יכולת התיאור האנושית למעלה של תופעת טבע בפני עצמה, גם כשהיא מתחרה בעצמת היופי של הטבע.
התמונות בתערוכה נלקחו מתוך אוספי מוזאונים בארץ, ובשל כך התערוכה אינה משקפת את מלוא הספקטרום של איכויותיו המיוחדות של לויתן. ולמרות שאין בתערוכה מן המעולות ביותר שבעבודות של לויתן, עדיין התערוכה משקפת את האיכות הנדירה שלו כמתבונן, וכאחד מקולטי האור הרגישים ביותר בתולדות הציור. שני ציורי פנים של טבע דומם, הבולטים בחוסר הייחוד האמנותי שלהם מבליטים וממחישים עד כמה מיוחד ומעולה הוא לויתן הפוגש את הנוף. הפקת הצבע שלו, דומה לקול חד פעמי ונדיר, מן גילוי הקורה מעט מאוד פעמים בהיסטוריה, ומותיר חותם בלתי נשכח.
תערוכה זו צריכה להיות אתר עליה לרגל לתלמידי אמנות, ובעיקר לילדים המעצבים את יסודות עולמם האמנותי.


הרמן שטרוק / המוזאון הפתוח תפן


הנרומה הרווחת כיום ודורשת ייחוד אישי בכל מחיר, ולצערנו גם במחיר העילגות, לא תיטיב עם שטרוק. אך ראיה שונה, המדגישה יותר את השייכות לרצף היווצרות התרבות תציג אותו כאמן גדול.
בתערוכה מקיפה ביותר מציג המוזאון הפתוח בתפן, קשת רחבה ממבחר עבודותיו של הרמן שטרוק. שטרוק אשר היה אמן מוכר ומרכזי בגרמניה של תחילת המאה העשרים, החליט מטעמים ציוניים לעלות לארץ ישראל, כאן עבד עד מותו.

הספר אשר יצא ביחד עם התערוכה מספר את סיפורו של רב אמן זה, כפרטנר מוערך על ידי קהילת האמנות בגרמניה ואמנים בולטים כמקס ליברמן ומארק שאגאל.
שטרוק התמקד ברישום ובעיקר בתחריט, והגיע בו להישגים של רב אמן, היורד לדקויות אשר מתאפשרות על ידי שילוב בין עין חדה של רשם מן המדרגה הגבוהה ביותר, ושליטה בטכניקה המעודנת של התחריט. הטכניקה הזו מאפשרת ירידה לפרטים, בחדות ובאופן בו שום טכניקה ציורית אינה מאפשרת.
נדמה כי שטרוק הוא אמן המצליח להכיל בתוכו את הידע המצטבר אשר קדם לו, והוא מפנים אותו ויודע להשתמש בו בצורה וירטואוזית.
אם לשתול את שטרוק בביצת האמנות המקומית של ימינו, הרי הוא: דתי, ציוני ושמרן, ובנוסף לזאת מצייר דיוקנאות של גדולי האומה והעם – כל זה מספיק כדי לדחוק אותו לפינת הלא רלוונטיים.
בעין מודרניסטית, פוסט מודרניסטית, ובעיקר עין המחפשת בידול מותגים בכל מחיר, התובעת מן האמן סיגנון אישי מוחצן וניכר בכל מחיר, שטרוק עלול להישפט כאמן לא בולט. הוא אכן שייך לעולם אחר, שהישגיו המוכחים הוזנחו על ידי התרבות האמנותית השלטת בימינו.
אך בהקשר הרחב, השוקל את כל הידע אשר נצבר במשך הדורות, ואשר עשוי להעריך את תקופתנו כתקופה בעייתית, ואולי אפילו זניחה - שטרוק הוא אמן חשוב העומד על יסודות איתנים, גדולים מכל כשרון אישי, והוא יודע להפיק מן העץ העצום של הידע הכללי פירות מהוללים.
המוזאון הפתוח בתפן, עושה בתערוכה זו צדק אישי עם מורשתו של אמן חשוב ביותר, ומעבר לזאת, הוא מציג באמצעות התערוכה מראה אשר עשויה לשקף כמה מן הערכים העקומים עליהם עומדת העשייה העכשווית.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד