לדף הבית


קצת נחת 20.11.2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
21/11/2007

יוסף הירש / אתי אברג'ל / אודרי ברגנר

יוסף הירש – עשר שנים למותו / יאיר


יוסף הירש, אשר נפטר לפני עשור, ותערוכה משלו מוצגת בגלריה יאיר, הותיר אחריו אוסף ענק של עבודות על נייר בשחור לבן, ותלמידים רבים הנושאים משהו מרוחו בעבודותיהם.
מה שיש בציוריו הוא הד ענק לאמן הקשוב לעצמו, למודל, ולרגישויות שהצבע האפור / שחור יכול להפיק. הירש ניסה לשלב בין התבוננות רגישה במודלים שלו לאמירה מובלטת עליהם. אין הוא צייר פיגורטיבי, ראליסט הנאמן למראה עיניו בלבד. הוא מנסה לדלות חמרים חזותיים פרי ההתבוננות במודלים שלו, ולהרכיב אותם בדרך אשר משרתת את אמירותיו האנושיות והפילוסופיות על העולם אותו הוא רואה. הירש מבודד סצינות, מביים אותן במקרים רבים, ורק אז בא לומר את דברו בציור. עבודותיו קאמריות, כל ניואנס שבהן נעשה מתוך מחשבה ורגישות, וכל כולן קריאה לצופה להיעשות ערני יותר, מתבונן ורגיש יותר, קשוב יותר לצורות, לגוונים ולמה שהם יכולים לומר. על רקע הפופולאריות של תערוכות ציורים המאופיינות בעילגות ציורית ובצעקנות פשטנית, קשה לחשוב על לחישת בוז רועמת יותר מתערוכה כמו תערוכתו של הירש.
 

אתי אברג'ל – כיסי אויר / ברוורמן


למרות שאינני יכול להציג כל נימוק המבסס את דברי, חלק ניכר מן הציורים בתערוכה, הציורים הייחודיים של אתי אברג'ל "עובדים" עלי, מושכים ומפחידים ביחד. קורי הצבע שהיא טווה בצורות שונות ומגוונות, ואת חלקן היא הורסת, מצליחים לחדור ישירות אל מערכת הקליטה הרגשית שבתוכי. אין לי צורך לספר לעצמי סיפורים ולהבין משהו בציוריה, הם פשוט אינם צריכים כל מימד של "הבנה", הם הטעם וסיבת הקיום של עצמם. בעבורי זוהי אמנות בלתי פיגורטיבית, המשתמשת באסוציאציות ויזואליות מופשטות, קיימות אף כי חסרות שם, ובמקביל משתמשת גם במבנים הפנימיים הנוצרים בתוך הציור עצמו, על מנת לגעת במרכזי החישה החזותיים והרגשיים של הצופה. הציורים מעבירים תחושה כי נחצבו מתוך עומקים רגשיים רבי כוח בנפשה של האמנית, והיא קשובה מספיק לעצמה, ומסוגלת לתת בכל פעם ביטוי לאותו רחש פנימי. הביטוי של אברג'ל, איננו פראי ואינטואיטיבי. היא יודעת להשתמש היטב בנזילות הצבע, במריחות פראיות ומולן בבניה מחושבת של אלמנטים גאומטריים. גם הקומפוזיציות נראות בלתי מקריות ובנויות בתשומת לב רבה. זהו ציור העומד בפני עצמו, מבלי להצטרך לאסמכתאות חיצוניות, משהו ראשוני, אישי ומרשים.
 

אודרי ברגנר – ציפורים / ברנרד


מצד אחד הציורים הללו של אודרי ברגנר משדרים כובד ומועקה, כאשר מביטים עליהם מרחוק. הצבעוניות נשלטת על ידי הרבה שחור ואדום בצורתם הגולמית. הקומפוזיציות חתוכות על ידי שולי הבד, כאילו כדי לקטוע בכוח את מה שקיים בתוך הציור. מן הצד האחר של ההסתכלות על הציורים, או בעצם מן הצד הקרוב יותר, כאשר מביטים במשיחות המכחול של ברגנר, מתגלה צד רגיש, עדין ומלטף שלה. כאן יחסה לציור נראה כאם אוהבת המלטפת ילד אותו היא מגדלת . עצם מעשה מריחת הצבע, נראה רווי ברגישות ובאהבה, לכיווני המכחול, למה שנמרח ומה שנשאר בין המשיחות, וכאן מתגלה ליריות מעודנת, מתוחכמת ומודעת מאוד למה שהיא עושה. נראה כי אלה ממדי העומק של ברגנר, הוותיקה, המשופשפת והעמוקה, אשר כתב ידה, וכנראה גם האשיות האמנותית שלה, מבצבצים כמין מוטיב רקע אשר לאמיתו של דבר קובע את אפיו של הציור.
 



תגובות
הירש שיאל דסינג  07/12/07 04:28:29
תודה על התערוכה, בשבילי זהו גילוי, וחבל שלא ידעתי על הצייר המצויין הזה קודם. ב. רס מאיר מצורה מאוד חדה את היחס בין הירש לכל מיני אמנים מקולקלים שעובדים היום.
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד