לדף הבית


מילים על צורות - 20/6 2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
20/06/2007

סימה מאיר / מאיר גל / רועי חפץ / בובי הרטמן / ירושלים הרים סביב לה

ירושלים הרים סביב לה / גלריה אנגל
נדמה לי כי גלריה אנגל היא אחד מן הגופים הפרטיים היחידים בארץ אשר מסוגלים לצאת בשלום ובכבוד מתערוכה הנושאת שם כזה. השם בעצמו עלול להוביל לקישור מידי לציורי "Oil Jerusalem" , שמקומם בחנויות לתיירים בעלי סנטימנט לירושלים וטעם אמנותי בלתי מוגדר. אולם גלריה זו, אשר במרתפיה נמצאות כנראה עבודות באיכות גבוהה, יכולה להתמודד אפילו עם נושא כזה, ברמה אמנותית מרשימה ביותר. לא כל האמנים מצליחים (או הצליחו) להתמודד עם נושא כה טעון כמו ירושלים, ולהביא אותו לרמה האמנותית, אליה הגיעו בעבודות אחרות. אולם אצל כל האמנים והעבודות ניכר הרצון והמאמץ לא להיכלא בשגרתיות ובבנאליות אשר הנושא המוכר והנכבד הזה גורר אליו. מעניין לראות כי במשך שני דורות לפחות, באמנות הישראלית, מנסים אמנים עכשוויים להתמודד עם ירושלים, מתוך ההווה האמנותי, הנושם והחי של זמנם.


בובי הרטמן – עבודות אחרונות / המשכן לאמנות הבמה תל אביב
אמנית ותיקה, המשתמשת בשפה ובערכים מוכרים של ציור אבסטרקטי, שופע ספונטניות במריחות הצבע. על מנת שלא להתמוסס לחלוטין בתוך סערת משיחות הצבע, הרטמן מחלקת את הקומפוזיציה, לצורות, ומשלבת בכך בין מבנה רישומי אליו היא מודעת מאוד, לבין ביטוי צבעוני הנע בין בקרה אישית לספונטניות רבה, הגורמת ליצירת תרכובות צבעוניות בלתי צפויות, אשר מעניקות איכות מיוחדת לציור. הרטמן מפגינה יכולת לשחות בתוך המרק הרוגש הזה, לבחור את הרצוי לה, ובכך לשלוט בתהליך היצירה ולהוביל אותו אל הביטוי האישי שלה. זו דוגמה לציור אשר לכאורה כל אחד יכול לצייר, ובעצם רק אמנים בעלי מיומנות יכולים להוציא ממנו משהו בעל ערך ייחודי ומשמעותי, והרטמן היא אמנית כזו.


רועי חפץ – כמה שרירים צריך בשביל לעמוד ישר / גלריה ונטה
חפץ מציג מספר לא גדול של רישומים, המציגים חיפוש וגישוש אחר משהו אישי משלו. זו תערוכה מעניינית בגלל השונות שבין עבודותיה. חפץ מחפש סגנון עבודה, ומחפש בכל פעם קומפוזיציה. אינני יודע אם מטרת העכשווית של חיפושיו היא גיבוש סגנון אישי, או שהוא מסוג האמנים המתמודדים בכל פעם מחדש עם העבודה עצמה. בחלק מן המקרים התחושה היא כי חפץ מנסה לתאר נאמנה את המודל שלו, ומנסה לבנות בעבורו נוסח רישום מתאים. בעבודות אחרות נראה כי הוא דווקא משתמש במודל ככלי ליצירת הקומפוזיציה ומירקם הקווים. להתרשמותי בכמה מן העבודות מגיע חפץ לביטוי חזק ואוטנטי, בו הוא ממש חוצב באמצעות הרישום את הדימויים המוצגים של הדף. עבודות אחרות נראות יותר כמו גישוש, אשר איננו מצליח לעצב דיבור אומנותי הכובש את העין.


מאיר גל – כיסופים לגטו / נגא
עקרונית מה שעושה מאיר גל צריך להיות מעניין. הוא לוקח טקסטים העוסקים באמנות ומציג / מצייר אותם על בדי ציור, לצד דימויים ויזואליים לקוחים מתוך היום יום. בנוסף לכך מציג שני פסלי פח צבוע העוסקים בדימוייה של ישראל כקופסה סגורה.
שני המקבצים, נובעים מתוך קונספציה עיונית, רעיונית אותה מנסה גל להמחיש ולהרחיב. באשר לעבודות הטקסט, קיימת לצופה המכשלה של היכולת לקרוא טקסטים כאלה בכלל, ובמיוחד בתערוכה התלויה בגלריה. אני אינני מצליח לעמוד על מה שכתוב בטקסטים בנסיבות כאלה. גם כאשר ניסיתי, הרי אלו טקסטים מפוררים, הקשים לקריאה בכל תנאי. השילוב העיצובי, בין טקסט לבין דימוי, נראה לי נחמד, אם כי לא מעורר השראה או התרגשות מאיכות מיוחדת שיש שם. שאלתי את עצמי, מה היה קורה אילו העבודות היו מוגשות בצורת ספר אמן, מעוצב על פי מידת הטקסט והספר, ודומני כי היה זה פורמט מתאים יותר למסר, שהוא כאן חשוב ועקרוני.
הפסלים אומרים רעיון מאוד מאוד ברור, פשוט, פוליטי, וככאלה היו עלולים להיות גרועים כעבודה חזותית, ולא היא. צורתם הנפחית, השילוב בין גיזרתה של ארץ ישראל, והשטיחות התיבתית של הדופן העליונה, בשילוב הצבע הכהה מאוד, יוצרים ערך מוסף צורני לעבודות.
נדמה לי כי גל עובד מתוך מתח בין אינטואיציות צורניות וחושניות, לבין מחויבות רעיונית קונספטואלית. במקום בו האינטואיציה בורחת לחופשי, וחומקת מגדרות הרעיון, שם עבודותיו מרגשות ומעניינות יותר.


סימה מאיר – צפוף / גלריה הקיבוץ
מאיר מתבוננת בבדים רקומים, זהו המודל שלה. את זה היא מציירת בדבקות על משטח קשה ואטום. התוצאה מטעה ונדמה כי זהו הבד עצמו. עד כמה שהדבר נראה מופרך, הרי יש כאן את כל המרכיבים של ציור מודל במובן המסורתי שלו, אלא שהמודל אחר, בלתי שגרתי. היחס של מאיר אל המודל הלא שיגרתי, בעין של מעתיקה דקדקנית, מעניק לציור שלה מימד של פרשנות אמנותית מיוחדת, טעונה בנופך אנתרופולוגי, ובשל כך צבועה בעכשוויות. מאיר נוקטת כאן גישה של העתקה מדעית של המודל (גישה המזכירה רישומים בוטניים מספרי המדע), ובעין קרה מעתיקה מודל שהוא צבעוני ועשיר, טעון וחם רגשית. המתח הזה בין הקטבים יוצר בעבודה כולה מתח ואיכות מיוחדים. זהו ציור נטורליסטי, מדויק, הפונה לכיוון בלתי שגרתי, ומעורר תגובה רגשית חמה.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד