לדף הבית


עוד ארבע תערוכות - 15/6/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
14/06/2007

יובל יאירי / גסטון צבי איצקוביץ / האריה שנדם / רפי ציור אחרון

רפי ציור אחרון – קבוצתית / טובה אוסמן
עד כמה רפי לביא היה דומיננטי בקשריו עם תלמידים ואמנים תעיד תערוכה זו. הרבה מאוד אמנים מציגים כאן עבודה אחת, הבאה לדבר עם רפי. רובן המכריע של העבודות, מאופיינות במוטיבים שורשיים מתוך שפתו האמנותית של רפי. אצל מרבית האמנים המציגים זו שפתם האמנותית הרגילה. ההרגשה היא כי קיימים כאן ערכים תת קרקעיים המנתבים לכך שבמרבית העבודות מרגישים כמעט כולם צורך שציוריהם ייראו בדרך זו או אחרת: מרושלים משהו, עם מכנסיים קצרים, חולצה מקומטת, כפכפי אצבע, ושקית פלסטיק ביד. וכל זה כמובן יהיה חלק בלתי נפרד מפיקחות, שנינות ואמירה, המסתתרות אך נראות מתחת לרישול חיצוני זה. בעיני זו תערוכה קטנה וחשובה מאוד, המלמדת רבות על משקלו וערכו של רפי כמתווה דרך חשוב באמנות הישראלית, בארבעים השנים האחרונות. תערוכה חשובה לאלה האוהבים ומעריכים את מורשתו, ולאלה שאינם מחסידיה.


יובל יאירי - ארמונות זכרון / אלון שגב
יובל יאירי מצלם סטילס באמצעות מצלמת וידאו. אין הוא גוזר תמונה אחת מתוך הסרט ומקפיא אותה, אלא מצרף המון תמונות הממוקדות בנקודות סמוכות זו לזו, לכדי תמונה אחת, הממזגת את כל תמונות המקור, תוך שמירה על המוקדיות של התמונות המקוריות. באמצעות תהליך זה מדלג יאירי על "הבעיה" של הצילום, והוא המוקד היחיד הנמצא רק בנקודה אחת בצילום הרגיל. את האפקט המיוחד חשים, גם אם אין מודעים לטכניקת העבודה שלו. זהו רושם מחשמל, המצליח לצבוט את העין ואת הנפש. חשים כי יאירי נוגע כאן במראות באופן המעורר את נפש הצופה באופן שונה מצילום רגיל. החדות כאן איננה חדות של רזולוציה גבוהה, אלא חדות של נגיעת הצלם בכל נקודה בצילום, ולא נגיעה אחת במכלול כולו. בשל כך הצילום של יאירי מושך להביט בו זמן ארוך יותר, על מנת לגלות את קסם הצורות הבונות את המכלול. נדמה לי כי יאירי בוחר מראות "כבדים", כבחירה אישית שלו, הסיפור שלהם מתאים לו. אני משוכנע כי הדרך האמנותית אותה הוא מתווה באמצעות הטכניקה המיוחדת שלו, פותחת פתח להתבוננות מעניינית גם במראות מסוגים אחרים וקלילים יותר. ממליץ מאוד לבקר למעוניינים באיכות אמנותית ייחודית.


גסטון צבי איצקוביץ – תחומים / טבי דרזנר
בגלריה החדשה המהודרת והמדוגמת הזו, מוצגים באופן אלגנטי ומסוגנן צילומים גדולים של גסטון צבי איצקוביץ. השאלה מה ואיך מסופר בהם.
הרושם הראשון והחזק ביותר שלי הוא כי איצקוביץ מתבונן בעולם על פי קו האופק. נראה כי זהו הנושא הכובש ביותר בעבודותיו. אחרי שהוא מוליך את תשומת הלב אל קו האופק, הוא מספר לנו על מה שמעליו, מה שמתחתיו ומה שמלפניו. אינני בטוח שהוא אכן התכוון לכך ביצירותיו, הנראות טעונות במסר פוליטי עכשווי, הנוגע ביחס אל ההתנחלויות, ואל הוויכוח על הכיבוש וכו'. נדמה לי כי כל אלה מצטמקים בחשיבותם אל מול הסיפור החזותי שהוא מספר בכל פעם באופן מרתק, סביב קו האופק. איצקוביץ בוחר בחכמה וירטואוזית את מיקומו של קו האופק ביחס לקומפוזיציה, לעיתים חותך אותו, ולעיתים משאיר אותו כקו החוצה את הציור לרחבו. כמעט בכל העבודות, היחסים הללו הופכים למוטיב הכובש ביצירה. בין אם השערתי נכונה ובין אם לא, הרי התוצאה כאן מראה את העצמה הטמונה בתפיסה חזותית עמוקה, המאפילה על האמירה הפוליטית-חברתית המפורשת.


האריה שנדם – קבוצתית / הגלריה העירונית ירושלים
מקבץ נדיר ואיכותי של דיוקנאות וציורים מוקדשים לטדי קולק.
האיש המיוחד והצבעוני הזה הצליח לקבץ סביבו יוצרים איכותיים מכל תחומי היצירה במשך השנים. גם מקומם של הציירים אינו נפקד, ואלה ציירו אותו, או יצרו עבודות במיוחד בשבילו. התוצאה עשירה באופן יוצר מן הכלל. זו תערוכה המפגישה עולמות אמנותיים רחוקים ושונים מאוד. מה שמשותף למרבית העבודות, וקובע את אופי התערוכה, זו הרמה הגבוהה ביותר של מרבית היוצרים. כל אחד מהם הוא אישיות אמנותית נכבדת, כל אחד בדרכו וסגנונו. הדבר ניכר מאוד, והתחושה הכללית היא של מעין ועידת פסגה של חבריו של טדי. זה מאוד יוקרתי מבחינה חברתית, וזה מרשים מאוד מבחינה אמנותית, מכיוון שניתנת כאן הזדמנות לצפות בכמה נגיעות אישיות מעולות של אמנים נפלאים.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד