לדף הבית


ארבע התיחסויות - 12/6/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
12/06/2007

לאה גולדברג / הילה קרבלניקוב / שלומי ברוש / מיכאל דרוקס

שלומי ברוש – נגיעות / הגלריה החדשה
שלומי ברוש, אמן בוגר ובשל מציג תערוכת יחיד, נדירה למדי שלו. ברוש מקדיש את עיקר המאמץ האמנותי שלו, לציד אחר צורות וטקסטורות מיוחדות ומסעירות. הוא עושה זאת באמצעות נבירה אינטימית בערימות גרוטאות, ובהתמחות מרשימה במיוחד במדעי החלודה. רגישותו לאדמה, לגווניה, לטקסטורות שהיא יוצרת, ולצורות שאפשר ליצור באמצעותה, מהווה מעיין יצירה עשיר עבורו. ברוש אינו דוגמטי ואינו כבול לסגנון. נראה שהוא בעיקר קשוב לשולי המציאות, שאחרים אינם רואים, ובעיקר קשוב לקולות ליבו הנענים למציאות. ברוש אינו תם טהור ההולך אחר ליבו. הוא מודע למה שקורה סביבו, ויעידו התחכום והגימור המקצועי בעבודותיו. הוא בוחר במודע בדרכו האישית הנקייה, לאחר שיקול דעת אמנותי, ומוסרי. ברוש משדר בעבודותיו כי הוא מוכן לשלם את מחיר האמת האמנותית והאנושית שלו.
לכאורה אמן צנוע ובלתי מתבלט, ולדעתי, במציאות של היום: אמן שנאמנותו לליבו ולרגישויותיו, הינה התרסה כנגד הדרישה להיות אופנתי, או לומר "אמירה". העובדה שהכרזה כזו, עשויה כיום לזכות באי הבנה גמורה ובהתעלמות, אינה מעידה על האמן אלא על האווירה התרבותית סביבו.

לאה גולדברג – נחל שלי טהור עיניים / הוראס ריכטר
לשם גילוי נאות, אני חייב לציין כי בעיני לאה גולדברג, שעזבה אותנו צעירה מדי, היא משוררת נפלאה, ואישיות נדירה. עמוס בדעה קדומה זו הגעתי אל התערוכה, ולמרות זאת אני סבור כי לעיתים נדירות, כאשר פוגשים בעבודה אמנותית, ישנה תחושה כי היוצר אמנם מוגבל מבחינה מקצועית (זהו אינו מקצועו העיקרי), ולמרות זאת ברורה התחושה כי ענק רוח יצר זאת. כזו היא ההרגשה כאשר רואים ציורים של המשורר הספרדי גרסיה לורקה, וכזו היא ההרגשה כאשר רואים את ציוריה של לאה גולדברג, המשוררת אשר בחרה שלא להיות ציירת מקצועית.
כאשר הביעה את עצמה במילים, היא השתמשה במאגר הענק שעמד לרשותה, בוירטואוזיות מקצוענית לעילא, והעבירה תחושה של אמן גדול, ובעל מלאכה מעולה שבמעולים. בציוריה ניכר כי מאגר הסימנים והצורות שהיא מכירה ומסוגלת ליצור, מוגבל הרבה יותר, כאן לא הייתה מאייסטר, ולמרות זאת גם כאן יוצאת מבעד לציורים, האישה והנשמה הגדולה שלה. שם התערוכה כמשפט משיר שלה "נחל שלי טהור עיניים", מתאר את יצירתה טוב מכל משפט: מעיין נובע טהור עיניים, המצליח לצבוע בשקוף המטהר, את כל מה שהוא נוגע בו. תערוכה מעוררת געגוע לאדם ולאמנית שהד קולה, וטביעות אצבעותיה חיים ונושמים בתרבותנו.


הילה קרבלניקוב – מסקינגטייפיזם / ברוורמן
במבט חסר פניות על העבודות בתערוכה נראה כי היכולת המופגנת כאן מזכירה תרגילי קולאז' המקובלים בעיקר בשעורי האמנות בבית הספר היסודי, כאלה הנתלים לאורך המסדרונות, ובאים להראות כמה אנו יצירתיים, ללא קשר למידת הכשרון. אילו היו עבודות אלה נתלות במסדרון של בית ספר יסודי כלשהו, כתוצר לימודים של כיתה כלשהי, היה להם מקום בין העבודות הבינוניות שבכיתה. מה שמבדיל את העבודות הללו והופכן לעבודות של בוגרת מדרשה הוא הגודל. נמצאים כאן כל המאפיינים של ציור ילדים פשוט, ואין כאן ולו אף רמז להסתכלות מתוחכמת ובוגרת יותר על יכולת ילדותית זו. נדמה לי כי נחוצה כאן קונסטרוקציה עמוסה במיוחד של נימוקים פוסט דה-קונסטרוציוניסטים, בתוספת התעלמות ממה שהעיניים רואות כדי להסביר מדוע תערוכה כזו מוצגת בגלריה לאמנות.
קרבלינקוב מנסה לומר אמירה חברתית, ואמירה על האמנות, ועוד להוסיף נופך של שותפות לאסכולת המסקינגטייפ שפותחה במדרשה. כל זה טובע בנדושות, בחוסר תחכום ובהפגנת יכולת גרועה ללא כל רמז או נימוק מדוע מוצגת יכולת ציורית כזו. אלו עבודות שאינן יכולות להצדיק את קיומן האמנותי כשהן לעצמן, וזקוקות נואשות לטקסט עורך-דיני אוצרותי כדי לעמוד למשפט הצופים.
זו תערוכה שעצם קיומה בגלריה מכובדת חשוב, מכיוון שהיא דורשת באופן מתריס תשובות מן הצופה, עד כמה הוא מוכן לקבל את כללי המשחק האמנותי בו מעורבים אמני בוסר, תיאוריות תרבותיות וגורמים מסחריים.
אני מניח שדעתי במקרה זה הובהרה, ומודע לכך שישנן דעות שונות בתכלית.

מיכאל דרוקס – עבודות / גלריה יאיר
דרוקס עכשיו מאוד בארץ, למרות שהוא חי כבר שנות דור בלונדון. שלש תערוכות שלו מוצגות כמעט במקביל. תערוכה בגורדון, במשכן לאמנות בעין חרוד וכאן בגלריה יאיר. תערוכה זו קטנה בגודלה, וגדולה באיכותה. דרוקס הוא מין חיה משונה במושגים של היום, הוא קונספטואליסט שיודע לצייר, ובמושגים של פעם, של לא מזמן, הוא צייר איכותי העוסק בנושאים קונספטואלים. עיקר ההבדל בין דרוקס, לבין המוני צעירים ולא כל כך צעירים, היא הדרך בה הגיעו אל הקונספטואליזם. דרוקס הגיע מן החושניות הציורית, מן הרגישות לצורה ולצבע, בשונה מרבים אחרים שהגיעו מן הרעיון בלבד. כאשר דרוקס מציג רעיון באמצעות ציור, קיים הערך המוסף הצורני אשר מצדיק את השימוש במדיום הציורי. אצל דרוקס אי אפשר להחליף את נגיעות הצבע והצורות, מבלי לשנות את מהות העבודה ואת הרעיון שלה. חלק מרכזי מן ה"רעיון" של דרוקס הוא הצורניות המיוחדת שלו. בזאת מתייחד דרוקס, ותערוכה זו מבליטה את האיכות המיוחדת הזו. אפשר לדבר על אופי מיוחד של הצבעוניות הדרוקסית, על נגיעתו האישית מאוד כאשר הוא יוצר צורות, או בפשטות על דרוקס הצייר, אשר בנוסף לכך הוא גם רעיונאי מקורי ומעניין.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד