לדף הבית


דברים לפתיחת תערוכת שלומי ברוש - נגיעות


מאת: הדני ישראל
תאריך פרסום:
08/06/2007

שלומי ברוש - נגיעות / יוני 2007

לשלומי

לפני מספר שבועות, שלומי ניכנס לסטודיו שלי וביקש ממני שאומר מספר מילים בפתיחת התערוכה שלו, זו שאנו חוגגים כאן הערב. כשהוא ראה שאני מהסס ( הוא לא הבין אז שההיסוס נבע מבעיה פרטית שלי הנקראת 'אימת הציבור' ) אמר לי: 'לא נורא העיקר שתגיד משהו, תאמר שאני עושה אחלה קפה'. שלומי אתה לא רק עושה אחלה של קפה, אתה חבר ואיש שאני אוהב אבל מה שתשוב ורלוונטי לערב הזה, הוא לומר לך כאן, בקול, שאתה אמן ישר, אמיץ ומרתק.
אינני מתכוון לדבר על עבודותיך, הן כאן, על הקירות ובחלל הגלריה, גלויות לעין המתבונן, נכונות לחוויית המפגש האישית, האינטימית שלהן איתנו, כי בסופו של דבר מה שיש באמת לומר, אומרות העבודות לכל אלה הרואים נקי, ללא התניות ושיפוט,לאלה הבאים לא מהמקום הידעני, הגדוש סכולסטיקה פרשנית לאמנות, אלא במידת האפשר מהמקום הריק, אלה שליבם פתוח. איך שאמר: (ותרשה לי לצטט ירושלמי אחר שחי כאן הרבה לפנינו) ' אשרי עניי ארץ כי להם מלכות שמים'.
אני רוצה לומר מספר מילים עליך, כאמן, כפי שאני רואה אותך ואת עבודתך, במשך השנים ובהקשר היומיומי כמעט, של שכנותנו בחוצות היוצר. לפעמים אתה בא קורא לי אומר: ' בוא תראה מה מצאתי, תראה את הברזל החלוד הזה, תראה איזה יופי, תראה מה עשה לו הזמן'. או: תראה את מספרי הגז האלה, את המחרשה הזו, את משקל שקי הקמח האכול משנים'. או אומר לי: תראה איזה יופי של אבן, תראה את הכחול זה, את הקובלט ואת האולטרמרין, צבעים שפותחים שערי שמיים'. וזו אינה התלהבות נאיבית של מי שמלה עכשיו את העולם, זהו קשר אמיתי, מתמשך, עם הארץ הזו בממדי העומק והרוחב שלה, עם החיבור המשמעותי כל כך עבורך שבין 'הארץ-ישראליות' של האדמה, של העבודה והמלאכה, ו'הישראליות' של העומק, של הרוח... אינך עוסק במה שכל-כך אופנתי לעסוק בו כיום, באמנות בהקשר הפוליטי או החברתי, אינך משתמש באמנות לחפור חפירה פסיכולוגית אל נבכי הנפש הפרטית. החיבורים שאתה עורך, בין החומרים איתם אתה עובד ובין מה שאתה מוצא, (בין מה שהשאירו החיים בשולי הדרך), מבקשים מתוך הקשר המקומי והארצי, לגעת בנכסף הרוחני הנמצא מעבר למקום ולזמן.
פיתחת שפת סימנים משלך, אבל היא איננה פרטית, שפה אינה יכולה להיות פרטית. תפקידה להתקשר ולתקשר, ושפת הסימנים שלך מדברת עם הארכיטיפים הקולקטיביים שלנו, עם אותו רובד עמוק המחבר ביננו, ומחבר אותנו, עם כל תרבויות האדם. אני מבקש לומר מילה או שתיים על יושר ואומץ הדרושים לאמן החי בתרבות המקומית שלנו, כאן ועכשיו. התרבות הישראלית אולי לא כפי שתלמנו אותה אבל כפי שהיא, היא חלק מהתרבות המערבית, היא משחקת בכללי משתק דומים. זוהי תרבות של רייטינג, מוחצנת, משועבדת לפסיכולוגיה של צרכנות, אנחנו חיים באקלים של שינויים מהירים, חוסר ודאות, חיפוש זהות מתמיד, ניכור ובדידות. זה אקלים מאתגר, והוא קשה. הוא קשה להתפתחות רוחנית, והוא קשה לשמירת צלם. ודרושים לו לאמן יושר ואומץ, לשמור על ייחודיותו, על מה שהוא מרגיש באמת, על האור הפנימי, על ציפור הנפש, מבלי להיסחף אל משחקי ההבל האופנתיים, לשמר בתוכו את המקום, בו יכולה האיכות הרוחנית להתפתח... ויש בך שלומי, מכל מה שהכרתיך, את היושר והאומץ הזה.
מאחל לך הצלחה בתערוכה זו, הצלחה בעיקר במובן של לגעת בלבם של אנשים, והצלחה בהמשך הדרך, לאחד בסטודיו שלך, מתחת לחומת העיר העתיקה את ירושלים של מעלה ומטה, עוד הרבה שנים.

ישראל
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד