לדף הבית


ראיתי ארבעה ציירים - 20/5/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
24/05/2007

רענן לוי, אסתי מאיר, אייל ששון, שרון פוליאקין

רענן לוי - הפואטיקה של המרחב / מוזאון תל אביב
רענן לוי מצייר בעיקר את הסטודיו שלו. ציור פיגורטיבי, המנסה ליצור לעצמו קול ייחודי, וכתב יד משלו. בשדה ההיסטורי הצפוף של ציורי פנים, ציורי טבע דומם, אשר נקודת המוצא היא ההתבוננות, אין רענן לוי מצליח לייצר קול משמעותי משלו. החיספוס הסגנוני והטכני נופל בין הכסאות. מריחות הצבע הבלתי מעובדות אינן מוליכות לשום תחושה מיוחדת הנובעת מן המראה, אלא דווקא לתחושה של תהליך בלתי גמור, של חוויה שלא הבשילה דיה. החזרות על מראה דומה בציורים שונים, המספר הרב של ציורים, והחזרה המכנית על אותה טכניקה יוצרים מכלול די סתמי החוזר על עצמו. יש משקל עודף רב של "אותו דבר" בתערוכה זו.
צר לי להעיר כי זו עוד תערוכה המעוררת תמיהה על שיקול הדעת האמנותי במוזאון תל אביב. יותר מדי תערוכת בשנים האחרונות, אינן עומדות באמות מידה של איכות מוזאלית, אשר מוזאון תל אביב מנסה להתהדר בה. נדמה כי שיקולים שאינם אמנותיים טהורים הפכו לכבדי משקל במערכת ההחלטות שם.


שרון פוליאקין – באופן אישי / בינט
לי נראה כי שרון פוליאקין ממשיכה להסתיר יותר מאשר לגלות, תוך שהיא מחליפה טקטיקה ציורית. אם בעבודות קודמות שראיתי, ההסתרה הייתה באמצעות כתמים וקווים אבסטרקטיים וסתומים לפרשנות פיגורטיבית, הרי בתערוכה זו הדימויים פיגורטיביים וניתנים לפרשנות ככאלה. אולם נראה לי שבאמצעות הגודש, הקומפוזיציות המפתיעות, וההטלאה של מוטיבים אחדים וזרים בתוך ציור אחד, מצליחה פוליאקין להציג אניגמטיות רבה מאוד, תחת מסווה של דימויים ברורים ומפורשים.
מכיוון שזו הרוח בה הבנתי את הציורים, הלכתי דווקא אל הברור והמפורש יותר בציוריה וזו הטכניקה, אשר במרבית הציורים עושה שימוש בצבע רווי, כדי לרשום רישומים.
נדמה לי כי בשילוב מפתיע זה של צבע עשיר בחומר וטקסטורה, המשמש למשהו שהוא רזה בחומריות (רישום), יוצרת פוליאקין שילוב מעניין בעל כוח הבעה משלו, המלמד אולי על שלב נוסף בהתפתחות האישית שלה כאמנית, המצליחה להבהיר לעצמה, איזו שפה מדויקת היא הולכת ומגבשת במשך השנים.
במסגרת טכניקה זו היא יוצרת אורנמנטיקה מיוחדת לה, המטעינה את הציורים בעושר חושני, המצליח לייצר חוויה ויזואלית טהורה, משוחררת ממסרים עודפים ודיבורים מיותרים.


איל ששון – עבודות חדשות / ברוורמן
אייל ששון מתנסה בסוגיה של הסתכלות בלתי שגרתית. באמצעות שימוש בעפרונות אקוורל, על גבי בד כהה ביותר, הוא יוצר תחושה של מראות לאור ירח. לא בהכרח אור הירח הרומנטי והמוכר, אלא אור הירח המאיר קלות את הדברים, מוחק את צבעיהם, ומותיר תחושה של מסתורין ודממה הנלווית אליה כמעט תמיד. ששון מצליח ליצור אווירה כזו בציוריו. למרות האפקט המהיר והחזק שהציורים מותירים על הצופה, איני משוכנע כי זהו אפקט היכול להחזיק מעמד זמן ארוך, וקיימת סכנה כי הציורים יאבדו מכוחם וייראו כעוד טריק קצר מועד. ששון מוכיח מיומנות בבניית קומפוזיציה, ומיומנות ביצירת אווירה מכבידה, מעמעמת ומסתורית.
באשר לצורת התצוגה, הרי קיימת ניגודיות בין האווירה המוארת והמרווחת אשר קירות הגלריה הלבנים משדרים, לבין האווירה הדחוסה והאפלולית אשר מציגים הציורים, וקשה להתרכז באווירה שמשרים הציורים.


אסתי מאיר – והשמים התרוקנו / תאטרון גבעתיים
אסתי מאיר לוקחת על עצמה התמודדות עם זכר השואה, וחוויות הטראומה אשר עוברות מדור ראשון, לדור שני, שלישי ורביעי, מבלי לאבד את עצם הזעזוע. צריך אומץ לב אמנותי כדי להתמודד בהיקף כזה של יצירה, עם עוצמת חוויה אשר קיים ספק אם בכוחה של האמנות להתמודד איתה. התערוכה של מאיר, מגוונת מאוד בסגנונות ציוריים בהם היא בוחרת, ומגוונת מאוד ברמותיה. אני סבור כי זו תוצאה של החלטתה האמיצה, ואולי הבלתי נמנעת בעבודה, להתמודד ישירות ובכנות עם עוצמת הכאב והזעזוע.
מאיר משתמשת בציור פיגורטיבי, ציור סימבולי, ציור אבסטרקטי: גיאומטרי, לירי ואקספרסיבי. נראה כי בכל סגנון בו היא בוחרת, היא מציירת בלהט ובנחישות, כשהיא ממש מתפוצצת להביע את מה שבליבה. לעיתים האש הזו מייצרת ציור טוב, לעיתים ישנה תחושה של מכשלות שהיו יכולות להיפתר בתהליך רגוע יותר של יצירה. אני סבור כי מדידות האיכות של שפתה האמנותית של מאיר, מחווירות אל מול ההבעה המשכנעת שהיא משדרת כמעט בכל העבודות. זו נראית כאמנות מן הבטן, במובן היותר משכנע שלה, וכשאמנות היא כזו, הרי לסגנון ולמהוקצעות תפקיד משני.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד