לדף הבית


על חמש תערוכות - 1/5/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
09/05/2007

גיל מרקו שני, אליסף קובנר, סיגל צברי, האוריינטליסטים הגרמנים, מלני דניאל

גיל מרקו שני – אדום החזה / גבעון
אין לי ספק כי ציוריו הרישומיים על בד של גיל מרקו שני, מפגינים אופי אישי מיוחד. אף על פי שהקווים פשוטים, טכניים ומפשטים את הדימויים המצוירים, הם נושאים חותם אישי, משהו עמוק מאישיותו של האמן. באסוציאציות שלי הם מתקשרים יותר לקו אישי של מאייר, או קריקטוריסט, אך בחירתו של האמן במדיום של ציור על בד, רק מוכיחה עד כמה סוג כזה של סגנון אישי, יכול להיות קביל גם בציור. נראה כי שני, עושה שימוש בדימויים צילומים כרבים מאוד מבני דורו. אך בניגוד לרבים מאוד, שאינם יודעים להפוך את השימוש בצילום לחומר ציור אוטונומי, מצליח שני להשתמש בצילום כבסיס ליצירת ציור בעל משמעות משלו. הציורים הקטנים יותר על נייר, והציורים בספר האמן, מרשימים במעט המחזיק מרובה, ובמימד הסיפורי שלהם. בעיני ספר האמן הוא אכן ספר בו האיורים / ציורים מספרים את הטקסט שאיננו.


אליסף קובנר – העלמות זמנית /יאיר
קובנר הוא גזרן מיוחד של קומפוזיציות צילומיות. על פי התוצאות המוצגות, נראה כי קובנר מצלם תמונות ולאחר מכן בוחר מהן קטעים, המלטפים את הנושא המצולם. תוך כדי גזירת הקומפוזיציה, נוסף למבט המלטף מימד של חדירה לעומק, מזווית מעט בלתי צפויה, וזהו עיקר הסיפור. ההבנה שלו בבחירת קומפוזיציה, מאפשרת לו ולצופה, לחתוך קטעי מציאות ולבודדם על מנת ללמוד על משמעות רגשית אחרת שלהם. עצם הבידוד, מנתק מן ההקשרים הרגילים, קוטע את רצף ההסתכלות שלנו על מראות שלמים, ומעורר תחושות אחרות, ומחשבות שונות על האופן בו אנו מסתכלים על הדברים.


סיגל צברי / הגלריה של הסדנא לציור ירושלים
ציור מלוטש, מסוגנן על פי כללים של אסכולה מוכרת, הולכת וגדלה בארצנו. אווירה של נוסטלגיה לאיזשהו עבר, שהוא בעצם מאוד בלתי ברור, מראות של פעם, סוסים של פעם, ואנשים ומראות שלא מהיום. הכל באווירה מעורפלת מסתורית משהו, המעוצבת במיומנות ציורית, המפגינה יכולת, מרמזת על מה שהאמנית ראתה, אך איננה מראה באמת מה שראתה. צברי מתבוננת, מחפשת במודלים את מה שנחוץ לה לעיצוב אותו היא מכירה זה מכבר, וברגע שהיא מוצאת את מספיק האינפורמציה על מנת לעצב את התכשיט הציורי אליו היא חותרת, היא בעצם מפסיקה להתבונן. צברי קוטעת את תהליך ההתבוננות מהר מדי, מכיוון שהיא כבר "יודעת לצייר", ובכך היא בעצם רק "כאילו מתבוננת". בגלל המיומנות שלה, ונטייתה למתקתקות ממחישה צברי את הבעייתיות הקיימת כאשר מנסים ליישם באדיקות יתר סגנון ותפישה אמנותית, הדבקים בהישגי עבר מפוארים, מבלי לבחון את שמישותם והרלוונטיות שלהם בהווה.


האוריינטליסטים הגרמנים מציירים את ירושלים על גלויות דואר / משכנות שאננים
תערוכה תיעודית המלמדת רבות על הסתכלות מבחוץ על מציאות אחרת. ציירים גרמניים הבאים מאסכולות ציור אירופיות, בעלי דימוי מוקדם על האוריינט, צובעים אותו בצבעים הזרים לילידי המקום, והופכים אותו למציאות שונה. כל זה קרה בעיקר בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. הריחוק שלנו מתקופה זו מאפשר לנו לראות את הציירים ההם, מתבוננים בארץ זרה להם, וצובעים אותה בצבעים אחרים לחלוטין מאלה שאנו, בני הארץ ותושביה, צובעים אותה כיום בדמיוננו. האחרות הזו, בשיקוף פני הארץ והאור שלה, הם שעור מאלף ביותר על השפעת התרבות על ההסתכלות הפשוטה, שהיא הדבר הבסיסי ביותר שעושים אנו, תוך שאנו משוכנעים שאנו אכן יודעים מה אנו רואים, וכי הדברים הם אובייקטיבים. על פי התערוכה מסתבר שגם הראיה עצמה רחוקה מאוד מאובייקטיביות, ומושפעת עמוקות מערכים תרבותיים ודעות קדומות.


מלני דניאל – משמרת שניה / אלון שגב
זו תערוכה אישית. הדימויים אישיים, סיפורי התמונות אישיים, בחירת הצבעוניות והטכניקה המשוחררת והאקספרסיבית, משדרים: זה אישי. הפורמטים רחבים מספיק כדי לאפשר לדניאל תנופה, ומריחות צבע שופעות. דניאל מתקשרת בסגנון זה למוטיבים אקספרסיבים ואבסטרקטיים המוכרים מתולדות האמנות המודרנית, האירופית והאמריקאית. היא מתמרנת את מסעה האישי בין האסוציאציות הקשורות לזרמים אלה בתולדות האמנות, תוך מזיגה של סגנון משלה: אלגנטי, יפה לעין ומעוצב היטב. במבט ראשון על התערוכה כולה, זה נראה מאוד עכשווי, רענן ומתאים לרוח הזמן. החוש של דניאל להרכבי צבעים מרשים, ויכולתה לבנות קומפוזיציות מעניינות ועשירות ניכרת במרבית הציורים. אולם מנגד עומדת חולשה ברישום, וככל שהנושא המצויר פיגורטיבי יותר, חולשה זו בולטת יותר. הרישום סכימטי מושטח וחסר אמינות. דניאל מחפה על זאת תוך ניצול יכולותיה האחרות. דומני שחולשה זו גורמת לעבודות להיות מרשימות לזמן קצר, אך מתעורר חשש שהן חסרות יכולת ממשית לעבור את מבחן הזמן, וההתבוננות החוזרת.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד