לדף הבית


לאחר הפסח - 14/4/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
15/04/2007

יאן טיכי, אליהרובינשטיין, מאירה שמש, מיה אלון, ניסן בר דיין, יופ דה יונג

יאן טיכי – מתקן 1391 / מוזאון הרצליה לאמנות
זו איננה תערוכה מקיפה במובן המקובל, זהו בעצם מודל קטן מואר מפחיד בפני עצמו, ומפחיד יותר כשקוראים כי זהו מתקן חקירות סודי. העבודה מציגה ביצוע מצוין, המשמש אילוסטרציה קונספטואלית טובה. עבודה סיפורית, רעיונית בה הצורה וצורת ההגשה מספרת סיפור משלים ודומה באמצעים חזותיים. זה איננו דבר מובן מאליו, ובהצלחתה זו כעבודה קונספטואלית היא נמצאת במיעוט, כאשר היא מצליחה להמחיש ולהשלים כל כך טוב רעיון שאיננו חזותי. ממליץ להמוני הקונספטואליסטים, העמוסים ברעיונות ומלל, לקחת קורס קצרצר בתערוכה זו.


אליה רובינשטיין – הבנה מאוחרת / הגלריה בעין הוד

צילום טוב, פשוט וישיר בראיה שלו, ובאהבתו ליופי הנמצא בטבע. זה עלול להחשב מעט נאיבי, להתייחס, כיום, ככה ליופי הטבעי, ועוד לרצות ולהכניסו לסד של צילום אמנותי, אך דווקא ממלכודת זו יודעת רובינשטיין להתחמק, בהגישה מבט, לעיתים מסתורי לעיתים מאיר עיניים, על נופים היכולים לשמש נושא לגלויות קיטש. הצילומים המעובדים לעיתים באמצעות מחשב, מוזרקים על בד ומקבלים עוד עומק בשל טכניקת ההדפסה הזו, העושה להם טוב. רובינשטיין מראה לנו כי היא יודעת לבחור מודל, לגזור קומפוזיציה, ולהעניק עיבוד המעשיר, ומוסיף משמעות לחומר קיים, כל זאת בצילומיה. החלק השני הגדול של התערוכה מורכב מציורי אקריליק על בד, בהם מופיעה אמנית הנקראת באותו שם, והיא כנראה אותו אדם, אך בעלת תכונות אמנותיות שונות לחלוטין. כאן נראה כי אין היא יודעת לבנות היטב קומפוזיציה מן ההתחלה, ואינה יכולה ליצור עושר של מרקם צורני וצבעוני המאפיינים את צילומיה. כצלמת היא ניחנה בתכונות של צייד מראות, היודע לכלוא אותם בכלוב המתאים להם, כציירת היא נעדרת את תכונת הבנאי היודע להרים מבנה מן היסוד. אולי כדאי לציירת שבה להשתמש בצלמת שבה, על מנת להשיג חומרים עשירים לבניית הציורים.


מאירה שמש – ומלכות היופי שלי / המשכן לאמנות עין חרוד
קצות עצביה הרגישים והחשופים של שמש באים לידי ביטוי בשפה המיוחדת שהמציאה לעצמה. שמש מצאה איזון בין הילדותי לבין הבוגר, הממזרי והחכם. נדמה לי כי חוליית החיבור בין ההיתממות הילדותית (בסגנון הציורי), לבין יכולתה הבוגרת לראות את הדברים היא הממזריות הפיקחית שלה, אשר באה לידי ביטוי במגוון של אמצעים ציוריים בהם היא עושה שימוש מתוחכם. לעיתים היא מתעכבת על עיבודם של פרטים קטנים בתוך מריחות הצבע הגולמיות והגדולות, לעיתים היא מובילה את המבט על ידי שינוי צבע חריג, בהירות או כהות ממוקדת, לפעמים זו שימת לב מיוחדת לטקסטורה. תמיד היא שולטת בקומפוזיציה, ושוברת סימטריות, אם בצורה מעודנת ואם באופן ברור ובוטה, ברוב המכריע של המקרים השבירה הזו מייצרת מתח ועניין למתבונן. יש בעבודות ראשוניות שהיא רק שלה, למרות שהיא בוחרת בסגנון של ציורי ילדים, שעשו ועושים בו שימוש במשך שנים ארוכות ביותר, ורבים נופלים במכשלותיו. שמש מצליחה לצלוח את מלכודת סגנון הילדים ולצאת ממנו כאמנית בשלה לחלוטין. חבל שיצרה זמן כה קצר, ונלקחה בגיל כה צעיר.


מיה אלון – נקודות למחשבה / תאטרון ירושלים

עמלנות מיוחדת המייצרת איכות בשל האיטיות והשקדנות.
מיה אלון בונה במרבית ציוריה קומפוזיציות המחלקות את הדף לשטחים ברורים, גיאומטריים המצוירים ביד חופשית, ואת המרקם הצבעוני היא בונה בעיקר בעזרת נקודות קטנות. הטכניקה שלה מכתיבה איטיות בביצוע, והתבוננות ארוכה על הציור עצמו. משהו הפוך מאקספרסיביות מתפרצת, אך משהו המוביל לאינטרוברטיות הצוברת כוח בתוך עצמה, ומשדרת זאת מתוך מבניה הסגורים. אלון חוזרת וחוזרת על מוטיבים דומים, בתוך מבחר צר יחסית של מבנים, דבר המהווה חלק מהותי ויתרון בסוג כזה של עשייה אמנותית, המחפשת לעומק בתחום צר, ולא לרוחב במרחב הפתוח. התערוכה גדולה בהיקפה, והגודל ממחיש את רצונה של אלון להעמיק לתוך הסדק האישי שפתחה לעצמה בעולם הצורות והדימויים. כדאי לצופה לעבור על התערוכה מספר פעמים כדי שיוכל להעריך אם התעמקותה של אלון בעולמה, משפיעה גם עליו וקוראת לו להקשיב טוב יותר לניואנסים.


ניסן בר דיין – ארץ ושמיים / תאטרון ירושלים
צייר מיומן, שפיתח התמחות בתיאורי נוף. זורם עם המיומנות שלו המעניקה למרבית העבודות גם שאר רוח, וראייה מיוחדת של הנוף. שום דבר מהפכני, רק התרשמות מאוד אישית הצבועה באישיותו של האמן. אישיותו האמנותית של בר דיין, איננה חריגה, אך יש לה ייחוד משלה ונוכחות חזקה. בר דיין אוחז בהשקפה הרואה בדיבור ציורי מיומן ערך, הוא איננו מחפש איזה שהוא ייחוד מאולץ שיסמן אותו, אלא מוצא את ייחודו באיכות העשייה, למרות שהוא עושה שימוש בכלים קונבנציונלים ביותר. דווקא חוסר המאולצות, וחוסר היומרנות למצוא משהו ייחודי, יוצרת אמינות וייחוד בעבודותיו.


יופ דה יונג - / תאטרון ירושלים
בעיקר פסלי מתכת, לעיתים בתוספת אבן. אמן הבורא עולמות ויצורים הנובעים מן המפגש בין החומר ובין דמיונו ועולמו העשיר. דה יונג אשר מתגורר ברמת הגולן, הרחק מן ההמולה של המרכז, יוצר עולם משלו, מאוד אישי, ואשר מנותק במידה רבה מאופנות קיימות. הוא מנהל דו שיח עם ערכים סיפוריים ופיסוליים, המעוגנים במסורות הרחוקות מכאן ורחוקות מטלטלות העכשיו. יש בזה כוח מאוד משכנע, בעיקר האמונה העצמית בנכונות המעשה האמנותי, וסוג מסוים של תמימות יצירתית ואנושית, המאפשרת לדה יונג, לדלג מעל מכשלות של "מתוחכמות יתר", שרוח הזמן באמנות, כופה על אמנים רבים. דה יונג מספר סיפורים אנושיים, וחיתיים, באמצעות פרשנות פיסולית הנובעת ממאבקו בברזל אותו הוא מעבד, מעקם, גוזר ומרתך. המפגש עם חומר כל כך קשה לעיבוד, יוצר אופי מיוחד לעבודות, ועיקר הביטוי הצורני שלו נובע מן היכולת של דה יונג להבין את החומר, ולהבין את הפוטנציאל שלו ואת מגבלותיו, את זה הוא עושה באופן מרשים ויפה. יש הרבה סיפור, הרבה הומור והרבה וירטואוזית ביכולת הביצוע.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד