לדף הבית


חמישיה - 27/3/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
27/03/2007

גיל הלר, טל שוחט, יאיר ברק, סלע קורן, מרב דביש בן משה

גיל הלר – חור הצצה / אגריפס 12
חותם בית הספר לציור של ישראל הרשברג, עדיין ניכר בעבודותיו של גיל הלר, אף כי הכיוון הוא לעבר עצמאות אמנותית אישית. דרכו של הלר לעבר הגדרת אישיותו האמנותית הייחודית, עוברת דרך מטעני הידע שהוענקו לו בלימודיו, ואשר אצל אחרים רבים מצליחים למנוע כל תנועה עצמאית בקרב הבוגרים. הלר מנסה לשבור בעבודותיו כמה מן הערכים אותם כנראה ספג בלימודיו, ומנסה להיות קצת ילד רע, שאינו מרצה את ערכי האב המלמד. נראה לי שזו דרך נכונה כבוגר אותו מוסד, המעניק ידע רב, אך גם מין סוג של אינדוקטרינציה כמעט דתית בקשר לערכי הציור. בניגוד למרבית בוגרי המוסדות האחרים המתאפיינים בחוסר ידע ובחוסר כבוד לידע, אך בחיפוש אובססיבי אחר האישי, מתאפיינים בוגרי בית הספר הירושלמי, בידע מוכח ובעודף כבוד משתק לאותו ידע. נראה לי כי הלר מנסה למצוא סינתזה נכונה בין הקצוות.


טל שוחט – התקרה עפה / מוזאון הרצליה לאמנות
הרבה מסר, כמה צילומים של מאוורר תקרה, ושני צילומים לא רעים.
מה העניין הוויזואלי בצילום כנפי מאוורר תקרה הנמצאות בכל פעם בזווית אחרת. לבעלי הרעיונות והדעות פתרונים, לעיניים הרואות תמיהות בלשון המעטה, ושעמום המחץ בלשון בוטה יותר. סוג שכזה של שיעמום חזותי הבא להוות אילוסטרציה לרעיונות, עושה נזק כפול: הן לרעיון והן לאילוסטרציה, שניהם נראים נלעגים, אלא אם אתה שותף להעמדת הפנים המנסה לדלות רעיונות נעלים במקום שאינם. יש משהו פתטי בעודף החוכמולוגיה הזו המתייחסת בכובד ראש לעצמה, חסרת הומור ואירוניה עצמית הכרחית, הדוחקת את עצמה למיצגים מגוחכים בשמה של הרצינות התהומית.
מנגד שני צילומים השייכים לאותה תערוכה, מצולמים לעילא ומספרים סיפור כל אחד בנפרד ושניהם ביחד. אני מתקשה לחבר בין כל מרכיב התערוכה הזו.


יאיר ברק – נפיץ / מוזאון הרצליה לאמנות
צילומי ווידאו וצילומים הפותחים מבט אל מה שאיננו מצליחים לראות ברגיל, אף שהוא מול עיניינו. מין יצורים שאיננו מכירים.
הצליח לו ליאיר ברק. הלך וצילם זיקוקים דינור, הפך את הצבעוניות לשחור לבן, והפך ביניהם – את הלבן לשחור והשחור ללבן. הקטין הכל לצילום קטן, והתוצאה מיוחדת ומפתיעה. עולם מראות חדש, טעון ביופי, מוזרות ואף אימה, שלא ציפית להם, מתגלה לך מתוך מה שהכרת בזיקוקים המקובלים. מרענן בחידוש שלו, ומוכיח שהרצון לחדש, מוליד רעיונות יפים טובים ומקוריים, אפילו כיום על רקע ערימות החדשנות המאולצת, הלא מחדשת והטיפשית במקרים רבים.


סלע קורן – אוויר ופרח / ברבור

ממנימנליזם ועד לגודש, עוסק קורן בסוגיות של ציור. סלע קורן מגלה גמישות מרשימה במגוון היכולות שלו להתמודד עם שאלות של עיצוב, הבעה מופשטת, ושימוש בשפות ציוריות שונות. הוא נע בקלילות מן העמוס אל המנימליסטי, ובמרבית העבודות מפגין חוש מפותח ביותר למציאת פתרונות מקוריים ומעניינים, המושכים את העין. במעט הציורים בהם הוא מנסה לצייר ציור בעל מרכיבים פיגורטיביים, נדמה כי זהו אמן אחר לחלוטין, המתאפיין בחוסרי ידע גדולים מאוד. הציורים הללו נראים לי בלתי שייכים לתערוכה, ולהערכתי פוגמים בשלמותה. ולמרות זאת זו תערוכה משמחת, לא סתמית, המציגה אמן מקורי, מגוון ויצירתי ביותר.


מרב דביש בן משה – בוקה ומבולקה / בית האמנים תל אביב
ברדק גדול בחלל צפוף. יש בסוג כזה של עירום דברים הימור, מכיוון שאין שליטה מרובה על מה שקורה. נותנים לחפצים ליצור בתוך הצפיפות הזו יחסים ביניהם, ומקווים שייצא משהו משמעותי, מסיפור החפצים והצורות שלהם. לדעתי הפעם לא כל כך הצליח הניסוי. הרוב נותר כחומר גלם במצבו הגולמי ביותר. קשה למצוא שם הפעם נקודות עניין מיוחדות. אך שאפשר למצוא נקודות חן פה ושם, המכלול אינו יוצר איזו תחושה כוללת השובה את הצופה ומכניסה אותו לתוך סיפור העבודה. אתה נותר בחוץ, לא משותף בחוויה אשר עבודת אמנות הייתה אמורה להכניסך לתוכה.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד