לדף הבית


רביעיה - 18/3/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
18/03/2007

ז'ק ז'אנו, טליה ישראלי, שטפן מוזס, מתארחים אצל קופפרמן

מתארחים אצל קופפרמן / מוזאון האוסף של קופפרמן
אף שלא היה מורה של איש מן המציגים, ולמיטב ידיעתי לא היה מורה כלל, ניכרת השפעתו של קופפרמן על חיפושי הדרך האישיים של האמנים. מעניין לראות כיצד שפה אולטרה אישית אשר יצר קופפרמן עבור עצמו, הצליחה להפוך למשהו מגרה ואפילו מכשף כסוג של פתרון לבעיות ביטוי של אמנים אחרים. אולי העובדה כי קופפרמן הפך את העיסוק בינו לבין הבד והצבע לרומן אינסופי של גילוי אפשרויות, היא אשר קוסמת לאמנים אלה, אשר מאמצים חלקים מגישה זו, כל אחד בדרכו.
בכל מקרה, ובכל פרשנות התערוכה מעניינת ביותר, ומצליחה אכן להציג ולהמחיש את התיזה העיקרית שלה, וזה דבר בלתי מבוטל בימינו.


ז'אק ז'אנו / גל און מקום לאמנות
ז'אנו הוא ז'אנו, תמיד ובכל מצב. כאשר הוא מקורי, כאשר הוא שואל רעיונות, וגם כאשר הוא חוזר על רעיון פעמים רבות, תמיד הוא מצליח לצבוע את זה בנוכחות האישית המשוחררת שלו. העבודות הנוכחיות, בעיקרן פיסול בברזל גס, מרותך, ומספר סיפורים, נראות כאילו הן זורמות ממנו באופן טבעי. עבודות טובות יותר וטובות פחות, אך תמיד משוחררות ויצירתיות. בתערוכה מסוג זה ממחיש ז'אנו גישה האומרת כי התיקון לעבודה מסוימת ייעשה בעבודה הבאה, אך כשמגיעה העבודה הבאה היא מעסיקה אותו כשהיא לעצמה. ז'אנו משתמש בחלוד, בבלה ובכאילו לא מעובד ומהודר, ויודע להפוך את זה במקרים רבים לחומר יצירה אלגנטי ולירי.

טליה ישראלי / אלון שגב
ישראלי גוזרת קומפוזיציות יפות. היא מצליחה לדלות את העגמומיות הצבעונית אשר מעבירה המצלמה אשר הנציחה את המפעל העגמומי בו צילמה, וממנו נעדרים אנשים.
מרחוק ובהקטנה זה נראה טוב אם הקריטריון הוא ציור צילומי. מקרוב התפרים נראים עדיין גסים מדי. האווירה הצבעונית חוזרת על עצמה באופן קצת מכני, והיצור הרב של ציורים דומים באופיים וברוחם, מחשידים כי זו תוצאה של מסחריות דוחקת. נראה לי כי ישראלי היא עוד אחת מן האמנים הצעירים אשר נדחפים אל חזית בימת השיווק האמנותי, תחת כותרת של כשרון צעיר ומבטיח, זאת הרבה לפני שהגיעו להתחלה של בשלות אמנותית.


סטפן מוזס – ביוגרפיות גרמניות / בית האמנים ירושלים
רב אמן, מספר, מביים, מצלם לעילא. לטעמי אין להכביר מילים על תערוכה זו של מוזס. איכות הצילום גבוהה ביותר, הבחירה שלו בצילום שחור לבן, מתאימה לדרך בה הוא רוצה לספר את סיפורי הדמויות הגרמניות, שהן חלק מסיפור גדול שלו על משהו מן האופי הגרמני. מוזס עושה זאת מבפנים, מתוך התרבות הגרמנית אליה הוא משתייך. הוא מצייר תמונה מורכבת, ומכבידה, אף כי אנושית ביותר, ובכך מצייר לנו תמונה מאלפת שלו עצמו, כאדם וכאמן.
מוזס דוחס לתוך תערוכה זו תמצית ממצבור גדול של עבודות שנעשו לאורך שנים ארוכות. התוצאה הסופית מתוך הבחירה שלו אכן נראית כתמצית משובחת, כעידית של התבוננות וחקירה רבת שנים.



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד