לדף הבית


ארבע הצצות - 22/2/2007


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
20/02/2007

פרח ועציץ, נאוה הראל שושני, חנאן אבו חוסיין, ראובן אזוף

פרח ועציץ – קבוצתית / מוזאון פתח תקווה לאמנות
טוב עושה מוזאון פתח תקווה לאמנות כשהוא מציג תערוכות נושא הבנויות מאוסף העבודות המכובד שלו. בכך הוא מאיר מחדש נושאים כאילו מיושנים ושגרתיים, באמצעות המצבור שנבנה כאן על ידי יוצרי העבר והיוצרים העכשוויים. סוג כזה של תערוכה מראה כי נושאים מסוימים אינם דועכים, אלא זוכים לטיפול חוזר בכל עת. כמו כן תערוכה כזו מציגה פרספקטיבה ארוכת זמן לסגנונות, גישות, וכישרונות אשר מן הראוי לבחון את יחסנו אליהם, מדי פעם, מחדש. למתעניינים בבחינה כזו של תולדות האמנות בארץ, טוב לשים לב לתערוכות מסוג זה, הנערכות כאן, וגם לתערוכות החתך הנערכות מדי פעם בגלריה אנגל, המתמודדות עם שאלות דומות. כן ירבו.


נאוה הראל שושני – עין תחת עין / עתון רחוב איזנברג
המוצג המרכזי במיצב הוא פסל של ראש גבר חום העשוי מעיסת נייר. הפסל גולמי הן בעיצובו והן בטקסטורה אשר עיסת הנייר יוצרת. אין הדיוקן הזה עונה לחוקי הפיסול הקלאסי והפיגורטיבי. יש בו משהו ראשוני "פרימיטיבי" יותר, אשר מתאים למסר אותו מבקשת האמנית למסור (על פי הטקסט התלוי בתערוכה). המיצב כולו מדבר על הגבריות, על המלחמה, הניצחון ועל המושג עין תחת עין המשתלב באופן כל כך נורא במעגלים הללו. לאמנית דעה פשוטה ברורה ונוקבת על המושגים הללו ועל המציאות שהם יוצרים בעולמנו. פשטות הדיוקן, צבעו החום וכיסוי העיניים שלו בפלנלית (לניקוי נשק), מדברים בשפה ברורה פשוטה ישירה וחסרת התחכמות, כיאה לדעתה על עולם יצרי וגברי, הכלוא בתוך עצמו, ומשטיח את המציאות לשני ממדים: ניצחון או מוות. הבעיה היחידה שלי עם עבודה זו, היא העובדה שללא הטקסט לא הייתי בהכרח מפרש אותה בדיוק כך, ולכן היא שלימה אך ורק עם הטקסט הנלווה.

חנאן אבו חוסיין – כיסוי חד / מכללת דוד ילין
במרבית העבודות בתערוכה חנאן אבו חוסיין מחברת שמיכות נעימות, עם שיער גזוז וסכיני גילוח היוצרים תחושות של אי נעימות. עבודתה שואבת את עיקר תכניה מן המתח בין הקטבים הללו.
על ידי תפירה, וחיבורי חומרים היוצרים הזרה גמורה של החומרים עצמם, מצליחה לגרום אבו חוסיין תחושה של אי נוחות ברמה הפיסית והחושנית הראשונית ביותר. עבודותיה אינן צריכות לכל תוספת של הסבר כתוב, הן מכות בכוח המראה שלהן, ויוצרות אווירה ותחושה ייחודית, מוזרה משהו ובלתי נעימה. אלו עבודות המצליחות לתת לאמנות שהיא קונספטואלית במהותה, את המימד החושני המלווה את מסורת האמנות. בשימוש שלה בחפצים (שיער, סכיני גילוח, שמיכות), כחמרי יצירה, היא מצליחה לשלב בין המטען הסיפורי והרעיוני שלהם, לבין הוויזואליות שלהם, בדרך מקורית ומלאת חושניות, ולדעתי בהצלחה רבה. אבו חוסיין מצליחה לחבר בין הבלתי נעים, המוזר והמושך ועושה זאת באופן מרתק.

ראובן אזוף – צילומים / בית האמנים ירושלים
אזוף סוגר קומפוזיציות ויוצר חידות ויזואליות, אשר את חלקן אנו יכולים לפתור וחלקן נשארות חידות – איננו יודעים מה אנו רואים. אזוף מצביע כאן במודע, ובעדשה מכוונת אל אחד מעיקרי עולמנו החזותי, וזו העובדה שאת מרבית מה שעומד מול עינינו אין אנו יודעים לפרש. מרבית האנשים, ברגע שרואים ואינם יודעים לפרש, מתעלמים ממה שראו. והנה אזוף בעזרת מצלמתו, ובעזרת בחירת הקומפוזיציות שלו, מראה לנו כי קיים יופי ועניין רב באותם מקומות, אך ורק בשל הרכבי הצורות האור והצל שלהם. אזוף מכוון כאן אל תפיסה מופשטת של האמנות, אשר אומרת כי מרבית החומר הויזואלי אינו יכול להיקרא בשמות, ואינו יכול להיות מסומן במילים. גם צילומיו היותר מפורשים ומובנים נוקטים בגישה מופשטת זו. אזוף מכוון אל העולם חסר השמות, בו הצורות קורות, הרכביהן חד פעמיים, ובשל כל אלה הן יכולות להקסים אותנו. הוא מציג את גישתו האישית לתפיסה אמנותית זו, דרך מראות הקרובים לליבו, ובכך מקרב את הצופה עוד יותר אל עבודותיו.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד