לדף הבית


ראובן אזוף - נוה צדק אישי


מאת: הר-פז שלמה
תאריך פרסום:
20/02/2007

בעקבות התערוכה - צילומים / נוה צדק

ראובן אזוף, תושב מבשרת ציון, הוא צלם-אמן ועורך דין במקצועו. יש שיתמהו: כיצד ייתכן ויהלכו שני עולמות אלו יחדיו - האמן "המרחף", "הרגיש", ה"מנותק מהמציאות" לעומת העורך-דין "המציאותי" "הקשוח" ו"קר הרוח"? ראובן אזוף הוא עובדה חיה למיזוג דואליות זו. הייתי אומר שגם בבחירת שכונת 'נווה צדק' כנושא ליצירותיו של אזוף, יש קשר לא מודע (אולי) המאחד בין האמן שבו והעורך דין שבו - בין עניין ה"נווה" לעניין ה"צדק".
ממש בימים אלה מוצגת תערוכת צילומיו של ראובן אזוף בבית האמנים, ירושלים. בתערוכה מציג אזוף צילומים בשחור לבן אותם צילם בשכונת נווה צדק במשך כשבע שנים. לכאורה, לתוצאות צילומיו של אזוף אין קשר לנווה צדק כפי שהיא מוכרת וידועה לנו. למעשה, יש קשר הדוק ביותר: אין זה תיעוד מנוכר של השכונה, או הנצחת נופה, אלא דו שיח אישי אמיתי שמתנהל באופן וויזואלי, מושגי ותחושתי. שיח מיוחד זה מתחיל בעיניו החוקרות של אזוף, דרך מצלמתו הרגישה, אשר חושפת מציאות אמיתית הממוקדת בתקריבי מפגשי צורות, מרקמים, חומרים, מתווים ואור צל, המתקיימים בעיקר בבתיה הישנים של שכונת נווה צדק. צילומיו של אזוף הם יצירה מופשטת כתוצאה של "מארב" פרטי, נבירה וחיפוש. כמו התחקות מאחורי זכוכית מגדלת, בניסיון לפענח אחר הסוד המרומז שמתקיים בצורות ומרקמיי חלונות, קירות, קילופים, צלקות, קמטים, חריטות (תוצאה של יד הזמן ויד אדם) בשילוב עם גווני אורות וצללים (רגעיים) שמתערבבים להם בתוך המציאות הקיימת ויוצרים מציאות אחרת; רגעים ברי-חלוף שנתפסים במצלמה ומונצחים בצילומים.
צילומים אלה מהווים את חומר הגלם אותו מעבד אזוף במעבדתו הפרטית. הוא מרכך את צילומיו, מערפל את שולי התמונות ומשליך עליהן דוק של עמימות. הצילומים מקבלים משמעות של "מופשט לירי" מסתורי-משהו בגווני שחור לבן ואפורים. אזוף מתבטא בשפה אישית אשר נעה בשביל ביניים - בין צילום לשמו לבין כעין רישום ציורי רגיש. לא בכדי אוצר התערוכה הוא דווקא הצייר והרשם סשה אוקון.

השפעת הצלם והמורה 'מיינור ווייט'
אזוף מגלה לי שצילומים אלה שהוא צילם בנווה צדק משמשים רק תקדים להמשך סדרות לאותו נושא באותו מקום.
אזוף חושף את מקור ההשפעה העיקרי עליו - הצלם, המורה, המבקר, העורך והאוצר האמריקאי – מיינור ווייט (1908-1976 'Minor White') אשר נחשב לאחד מגדולי הצלמים האמריקאים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ולאחד מגדולי המורים שלימדו צילום. באופן מעשי - אזוף מושפע בעיקר מאותם צילומים בהם מיקד מיינור וייט את מצלמתו על שטחים חומריים וצורניים בעלי מרקם, שאור וצל משחק בהם. ובתפיסת עולמו של אזוף כצלם, הוא נעזר ב"שלושת ההלכות" של מיינור ווייט אשר פיתח אני מאמין לצלמים: "הייה שקט עם עצמך עד אשר נושא התעניינותך יאשר את נוכחותך. תן לנושא גופו ליצור את הקומפוזיציה שלו. כאשר הבבואה משקפת את האדם והאדם משקף את הנושא, דבר מה משתלט על העניין" (ובמילים אחרות: כאשר האמן והנושא שלו הופכים לשלם אחד, יצירתו נוצרת כמו מעצמה).
אזוף מאמץ את דברי מיינור ווייט, ורואה בהם: "משמעות של ענווה ואזכור לגבי העשייה בצילום". והוא אומר: "כאשר מתנהל דו-שיח בין הצלם ונושא צילומו (כהד!) יש סיכוי ליצור דבר מה משמעותי. הצלם כשהוא עובד דומה לסרט צילום שעדיין לא נחשף לאור, מוכן לקבל כל תשורה שהעוצמות מוכנות להעניק לו".



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד