לדף הבית


"אודות האהבה" – פיסול סביבתי במגדל המוזיאון הפסל: ערן שקין


מאת: תמיר טלי
תאריך פרסום:
27/12/2006



"אודות האהבה" – הפסל הסביבתי שהציב ערן שקין בבניין משרדי המשפטנים הניצב בין בית המשפט לבין מוזיאון תל אביב לאמנות, ובגשר המחבר בין שניהם, מגיב למרחב שנוצר כתוצאה מהשכנות הקרובה שבין שני המוסדות: את מוסד המוזיאון הוא מאתגר באופן שבו הוא מתעקש לטוות "עלילה" סיפורית ויומיומית ולהימנע מכל פאתוס של הפשטה או סגנון;  ואילו את מוסדות בית המשפט הוא מאתגר באופן שבו הוא מציב בפני הבאים בשעריו, האמונים על החוק ושמירתו, שורה של דמויות אנושיות פשוטות, בגודל טבעי, המקיימות ביניהן מערכות יחסים רגשיות מורכבות. ההתרסה של היסוד האנושי החם, הישיר, המתעמת עם מצבים קיומיים, מתגברת הן על הבועה האמנותית והן על הקליפה המשפטית. שקין מרים את הדמות הפשוטה לגובה העיניים של הצועדים על הגשר ומאפשר להם לפגוש את העלילות הקטנות המוצפנות בהטיית הגוו, הרכנת הראש, הצלבת הזרועות, החלפת מבט – מצבי מתח, מבוכה, אי-נוחות ואנטיפאתוס שחוזרים ומזכירים את הקשר הראשוני שבין הפעולה האנושית לבין הרגש המפעיל אותה. חילופי המבט בין הדמויות והמחוות הגופניות המקשרות בין האחת לשניה מעוררות סוג של ניחוש לגבי טיב היחסים האישיים  ביניהן, ומאזכרת את העובדה שהאדם הוא יצור חברתי ומניעיו האישיים לעולם יהייו תלויים במערכת היחסים עם העולם ועם הסובבים אותו. הצבת הדמויות בגובה רב – כ- 5מ' - על קורות פלדה, בין שמיים וארץ, ממחישה את מעמדו הרגיש של היחיד בפני מערכת החוק והמשפט מחד ובפני כוחות החיים מאידך.   

"אודות האהבה" היא כותרת אחד מסיפורי הקומיקס המצוירים שיצר שקין במקביל לפסל, כשהוא משתמש באותן דמויות  ספציפיות וכלליות בו-בזמן כגיבורות עלילותיו. בסדרת ציורי הקומיקס משתמש שקין בקטעי טקסט שעיבד מתוך פס-קול אותנטי של טיפול פסיכולוגי, מתוך ניסיון לאתר "מקור" – גם אם דמיוני – של הדילמה האנושית הקיומית מתוכה מסתעף המגוון הרחב של ההתנהגויות האנושיות, על הטיותיהן וסטיותיהן השונות. המשפטים עובדו ותומצתו כך שיכילו גרעין ארכיטיפי של בעיה או מצוקה אנושית וכך גם הדמויות עצמן שתומצתו לקו מרוכז וזורם. שקין מאמץ את ז'אנר הקומיקס לצורך בניית עלילות קצרות, מעין מיניאטורות סיפוריות המעלות מצבים אנושיים שהמניע העיקרי שלהם הוא החיפוש אחר האהבה. מגוון הדמויות של שקין הוא רחב ביותר -  מאם זקנה הממתינה לביקור של בנה ועד עובדת זרה המתאהבת בגבר מקומי, מנערה על סף-משבר ועד גבר אמיד התוהה על משמעות חייו, בן המהרהר על אהבת הוריו וכו'. המלל והעלילה מתפתחים עד לנקודת מפנה מסויימת המאפשרת אופציות שונות לתהליך אישי. בניגוד לשימוש הרווח בקומיקס באמנות הפופ, המשתמש בז'אנר להחצנת תהליך הצמצום במעמד האינדיווידואל בתרבות השפע הפוסט-מודרנית, שקין מבקש להניע תהליך הפוך: הוא מנצל את תכונותיה התמציתיות של עלילת הקומיקס לצורך הארת מעמדו השברירי של היחיד, ומציגו כגיבור-אנטי-גיבור, המתמודד עם בעיותיו ללא עזרתו הגואלת של סופרמן הנוחת מן השמיים. את המיניאטורות הסיפוריות הללו רוצה שקין לשתול על לוחות מודעות עירוניים, בחללים ציבוריים שונים ובצורת סרטי אנימציה קצרים שיוקרנו כקטעי ביניים. בתוך הרצף האורבני הצפוף, הכורע תחת נטל הניסיון להשליט מעט סדר בתוך הכאוס, מבקש שקין לחזור ולהזכיר – גם אם בהבהוב קצר -  את הרגישות הקיומית של האדם.



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד