לדף הבית


בקצרה 24.10.06 - תערוכות


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
29/10/2006

אורי שכנר, אדוארדו כהן, עילאי ארד, מיכל גולדמן, דרורה גרינפלד, ורוניק ענבר

אורי שכנר – ציור / אגריפס 12 ירושלים
נדמה למתבונן כמוני, כי אורי שכנר הולך ומעמיק, הולם ומשתבח עם הזמן, בדרך הציור האישית שלו. שכנר ממצה את נושאי הציור שלו למעין צלליות צבעוניות, שטוחות, אשר העומק הפנימי ניתן להן באמצעות גווני הצבע היוצרים אותן. זהו משחק עדין אשר מתאים כנראה מאוד לשפתו הציורית של שכנר, אם לשפוט לפי הרושם שהם השאירו עלי. כדי לחזק את מימד העומק העומד בניגוד מתוח לשטיחות הצלליות, שכנר מיטיב לבנות קומפוזיציה כללית היוצרת תחושת עומק, זאת באמצעות גודלן ומיקומן היחסי של הדמויות בציוריו. ועוד לא אמרתי כלום על הצבעוניות רבת הכוח, מפתיעה מחדש בכל ציור. סיכום אישי שלי: ציור איכותי מרשים ואישי.
אדוארדו כהן – "כוונת מבט" / תאטרון ירושלים
תענוג אישי למשוטט תערוכות כמוני, לנסוע מעט ולראות עוד תערוכה מצוינת, זו של אדוארדו כהן. צייר יהודי ממקסיקו, אשר ניכר בנושאיו ובצבעוניות בה הוא משתמש, כי הושפע עמוקות מן האמנות בארץ מוצאו. הציור אקספרסיבי, סיפורי, עושה שימוש בעיוותי רישום, ובצבעים עזים – כולם מאפיינים היכולים להציב את העבודות מחוץ לרוחות האופנה העכשוויות, ו/או כציור בעל פרטנזיות גבוהות אך חסרות מימוש בביצוען. כהן חוצה בקלילות את המכשלות הללו, בהיותו רשם מיומן ומעולה, היכול לעוות רישום מבלי להראות בור שאינו יודע לצייר. גם הצבעוניות עזת הכוח שלו משכנעת ביותר, בהוסיפה עוד דרמה וכוח להבעתם של הציורים. המלצתי האישית: ללכת לראות, תערוכה מרשימה במיוחד.
עילאי ארד – "שלוליות" / תאטרון ירושלים
תערוכת הצילומים של עילאי ארד, הלומד ומצלם באירופה, ונקראת "שלוליות", מציגה רישומי חטף מצולמים, של דמויות המספרות סיפורים אנושיים, מגוונים, חלקם נוגעים ללב וחלקם טורדים ומעוררי מחשבה. ארד עושה שימוש מעניין במדיום הצילום המאפשר לו לצוד סיטואציות שרק צילום מסוגל לעשות. התערוכה מעניינת, ומרשימה ביכולת של האמן לראות דברים ולהציגם. לא הצלחתי לקשר בין דבריו על השלוליות לעבודות עצמן, אך זו כנראה מגבלה שלי.
מיכל גולדמן – "עשב לימון" / בית האמנים תל אביב
לתערוכה זו הנמצאת במקבץ התערוכות בבית האמנים, נכנסתי בצפייה ויצאתי שמח. זו תערוכה של ציור הנראה אישי מאוד, נובע מעולמה הקרוב ביותר של הציירת, היודעת להפוך את היום יום הקרוב שלה, לסיפורים ויזואליים המשדרים אופטימיות ושמחת חיים ויצירה. לא יומרנות להעביר מסר בעל "חשיבות", אלא רצון פשוט וכן לצייר. היכולת הבלתי מבוטלת של גולדמן להעביר במשיחות קלילות למראה את מה שיש לה לצייר, רק מעצימה את הרושם הטוב – במובן הטוב של המילה – אשר משאירה תערוכה זו.
דרורה גרינפלד – "אותי לא קונים בחיבוק" / בית האמנים תל אביב
מן התערוכה של מיכל גולדמן ירדתי אל תערוכה המורכבת משתי תערוכות. זו הראשונה של דרורה גרינפלד, בה מוצגים ציורי דיוקנאות של בני משפחתה. לתערוכה נילווה דף המסביר את מניעי היצירה של האמנית, אשר נובעים מיחסי משפחה מעורערים בבית הוריה. ההסבר נוגע ללב ומרגש, אך למיטב התרשמותי הציורים אינם בהכרח מספרים אותו סיפור. הדיוקנאות מצוירים בסגנון על גבול הילדותי, סגנון לגיטימי באמנות של ימינו, אף כי מן ההכרח שיתלוו לו סממנים המסבירים מדוע בחרה האמנית דווקא בדרך זו, המשתמשת ב"סגנון ילדותי" כדי לבטא את מה שיש לה לומר. אני לא הצלחתי למצוא רמזים כאלה בציור, ונותרתי עם התחושה של פתרון ציורי בלתי מספק, לצורך עמוק של ביטוי חוויה מכוננת בחייה של הציירת. ללא דף ההסבר יכולתי לפרש את הציורים בעוד דרכים שונות,רבות ולגיטימיות.
ורוניק ענבר – "אמא אסור אמא מותר" / בית האמנים תל אביב
ביחד עם דרורה גרינפלד, מציגה ורוניק ענבר תערוכת צילומים, של בתה מאיה. הצילומים יפים והילדה חמודה ביותר. אלו צילומים מבוימים ומעובדים, ואותי הם הרשימו ברמת התחכום ואי הסתמיות שלהם, הישג בלתי מבוטל בתחום הצילום. לתערוכה נילווה דף הטוען את התערוכה בעוד משמעויות שמעבר לצילומים הטובים, בעבורי הצילומים אמרו את שלהם, ואין צורך באמירות נוספות.



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד