לדף הבית


קליפשטיין אפרת / תערוכה "סודות" / ינואר 2006


מאת: בצר ענת
תאריך פרסום:
02/02/2006

בתערוכה, רישומים, אובייקט גדול המתנשא עד לתקרת הגלריה ושני פסלי רדי מייד. ארבע ההצעות הללו, כל אחת לשיטתה, מציעות לנו מערך משמעויות מצטבר בבואנו לפענח את הסוד...

סודות / אפרת קליפשטיין
מיצב 
 

גם בתום הביקור בתערוכתה של אפרת קליפשטיין, נותר הסוד המוצהר מפוענח חלקית. בתחילה נקראה התערוכה 'לא כלום', שם שמאוחר יותר הפך ל-'סודות'. מעניין בעיני לבחון את "פתיחתו" של השם האטום, ההחלטי, המצהיר במופגן על אינותו לשם המפתה כל כך אך החתום לא פחות- 'סודות'.
האופן בו אני מתבוננת בשתי האפשרויות השמיות אותן בחנה קליפשטיין הוא האופן בו אני מתבוננת בתערוכתה. האובייקטים בתערוכה מציעים לנו, הצופים, את השניות המוחלטת הזו בכל אובייקט ואובייקט, ובכל החלטה תוכנית או פורמליסטית. החלטה דואלית זו קשורה הן בבניית המערך כולו והן בעיצוב ומישמוע כל אובייקט פיסולי או רישומי בחלל. בסופו של דבר, מעניין לגלות שהפיכתו של ה-'לא כלום' ל- 'סודות' הוא אולי המהלך האופטימי היחיד בתערוכה, ודרך סדק אויר בודד זה ניתן לקרוא את כולה.
בתערוכה, רישומים, אובייקט גדול המתנשא עד לתקרת הגלריה ושני פסלי רדי מייד. ארבע ההצעות הללו, כל אחת לשיטתה, מציעות לנו מערך משמעויות מצטבר בבואנו לפענח את הסוד. מול דלת הכניסה לגלריה מוצב פסל עשוי צמיגים נשענים/עומדים היוצרים באופן ההצבה שלהם חלל הנפער כמנהרה קטנה שבסופה קיר חסום. אובייקט נוסף הוא פסל דמוי "שורשים", חבוקים ואחוזים אחד בשני, מטים ליפול בשל היחס המופרך כמעט בין מימדיהם הגדולים והעובדה שהם חלולים ועשויים נייר. שני הפסלים גדולים, משדרים עוצמה ונוכחות המהדהדת באופן בולט בצמיג על תפקידיו המסורתיים, ובכל זאת, מוחלשים, נתמכים, רופסים, שבריריים ומסורסים.
האופן בו מעמתת קליפשטיין את האובייקט רב הכוח עם אי יכולת העמידה ואי יכולת השימוש הינו מכמיר לב מחד ומשעשע מאידך. אותה אמביוולנטיות, הצער המחויך הנובע מן העובדה שאין בידינו להושיע או להיוושע מופיע גם בממטרה התלויה, העקורה אף היא מתפקידה. הממטרה הפכה לרובה צייד, והברווזים התלויים מולה, כחלק ממערך טופוגרפי סבוך, מזדקרים על אף רצונם והופכים לשיפוד פוטנציאלי. פוטנציאלי בשל העובדה שגם הרוצח הבא עליהם להרגם, במקרה הרע/הטוב יתיז עליהם קצת מים. כל המאמץ, הניסיון והכישרון לא יעזרו - אם אתה ברווז נידונת מראש להיות מטרה, ואם אתה ממטרה, ראוי לך להשקות ולא לירות.
האוויר הכלוא ב-"שורשים", בצמיגים ובשביל שנפער בניהם, האוויר הכולא את הברווזים בתוך הרשת והאוויר אותו פולטת הממטרה הינו שחקן ראשי בעבודותיה של קליפשטיין. הוא הופיע הן בעבודת ה"צוללת" ('מגדלור', תיאטרון תמונע) והן בפסלי החלילים (Handle With Care, מוזיאון ינקו דאדא). המסלול אותו עובר האוויר השיבוש, הטעות, והאופן בו החמצן פונה לדרך הלא נכונה מרתק, מפחיד
ומשעשע אותה. רשת המהדקים התלויה, כשלצידה שלושה חלילים המוצבים על חצובות מוגבהות כמשקפות (Handle With Care, מוזיאון ינקו דאדא), הייתה מסוננת לא בשל העובדה שאם תיפול על ראשנו נחנק, אלא, משום שראשנו היה מתנפץ מכובד העבודה. כשננשום עמוק, מפחד, התרגשות או הקלה, האם נשמיע נגינת חלילים? מה מאיים יותר, להיתקע על אי בודד או שהחמצן בצוללת שלנו יגמר?
השורשים העקורים הכולאים את האוויר בתוכם, הולכים ומצטמקים בחלל הפתוח. כדגים מחוץ למים – כך השורש מחוץ לאדמה. המחשכים, חומה של האדמה וההסתרה הם סם חייהם. פעולת העקירה האלימה היא תחילת הסוף, הצעד האחרון בדרך אל האין, אל ה-'לא כלום'. האוויר הכלוא בעבודותיה הנוכחיות של קליפשטיין מפנה כמובן את תשומת ליבנו למעטפת סביבו שבפשטות ניתן לקרוא לה- צורה. באופן מתוחכם ומגוון בונה קליפשטיין שלל הצעות, שכולן, מהרדי מייד, דרך הרישום ועד הצורה המומצאת, מגדירות חלל, כולאות אויר ובדרך האבסורד מצביעות על חוסר היכולת. האוויר הסודי הזה, שאינו נגיש (אנחנו רק מנחשים שהוא שם, בתוך הצמיג, בתוך השורש, בין הקווים) מנסח למעשה את הצורה העלולה להפוך לסוג של מלכודת. בה בעת, מופיע מולנו גם גוף מפתה ומושך, שהוא גם המקום בו אפשר להחביא, להתחבא ואולי דווקא שם, במערה הסודית הזאת, ניתן יהיה סוף סוף לנשום.
האופן בו פורסת קליפשטיין את תערוכתה על פני שתי קומות הגלריה מרחיב את השאלה בדבר פני השטח ומשמעותם. רישום הברווזים, שמופיע בקומת הקרקע כחלק מהמערך כולו נטען במשמעות נוספת הרישומים התלויים למעלה מחדדים את עובדת היותם מפות. מפות טופוגראפיות הממפות פני שטח באופן מקצועי, מדוד, מדויק, קר וענייני, לכאורה, להבדיל מההתרחשות (הסודית) שמתקיימת במעמקים.
אם בשנות התשעים חבורת ה yba האנגלית, הפכה את חנויות ה 'עשה זאת בעצמך' לחנות הממתקים האמנותית שלהם ובעקבותיהם רבים וטובים אחרים, קליפשטיין חולמת בלילה על שיטוטים ב 'אופיס דיפו'. מהדקים, טושים, מספריים, ניירות מסוגים שונים, דבקים ומה לא, הם חומרי הגלם של עבודתה. הנגישות המשרדית הזו בצד הרדי מייד החקלאיים, הקשורים לטבע, לאדמה, לפעולה, הם מאפיינים החוזרים בעבודתה. בולט בהקשר הזה המיצג 'נורית לשרותך' ('נורית לשרותך', 'נעורים וגעגוע', רידינג) בו בנתה האמנית תחנת הדרכה, על שלל מאפייניה הגראפיים (פוסטרים, תרשימים, פליירים וכו') ומתחה מסלול הדרכה קצר ומופרך בסגנון החברה להגנת הטבע. המרחק בין הציוויליזציה המשרדית, הנייחת, הנקייה והאסתטית לבין השיטוט בטבע מעולם לא היה קצר יותר. העימות או המפגש בין שתי הטריטוריות הללו מתקיים באופן מובהק גם בתערוכה זו. מלאכת היד החושנית, הרישום הגראפי, העידון והגסות, האדמה ושקבור תחתיה, הגלוי והסמוי, המודע והלא מודע, המחריד והמשעשע, דרים להם יחדיו גם בחלל הגלריה כגוף אחד, שעדיין נושם.
ענת בצר

 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד