לדף הבית


זכאי שי - "בחתירה אל האל שפתי" / תערוכה 11.05 "תווי יער, הספריה"


מאת: שנהר שלמה
תאריך פרסום:
16/11/2005

ברוב המקרים הזיכרון והדמיון חוברים יחדיו כדי לברוא מחדש ולשקם את ההרס הבלתי הפיך. החשיבה התבניתית שלנו, זו שיש בה הרבה צורך להשיב את השלמות אל החלקי, הקטוע והשבור, פועלת גם כאן.

                                    בחתירה אל האל-שפתי

 

(הפסיכולוג שלמה שנהר על "תווי יער- הספרייה", תערוכתה של שי זכאי)

בלמודי החקלאות, בבית הספר התיכון, לימדה אותנו המורה פירחה (שם לא בדוק), שהעלה, כדי שיוכל לנשור מן העץ, יוצר "רקמת ניתוק". מאז, במהלך עבודתי כפסיכולוג השתמשתי פעמים רבות בביטוי זה במשמעותו המטפורית.

שי זכאי טווה בעבודותיה "רקמת חיבור". העלים שנשרו שבים אל עציהם. הענפים השבורים מתאחים. והפקעות מושבות אל האדמה שתצמיח אותן.

ברוב המקרים הזיכרון והדמיון חוברים יחדיו כדי לברוא מחדש ולשקם את ההרס הבלתי הפיך. החשיבה התבניתית שלנו, זו שיש בה הרבה צורך להשיב את השלמות אל החלקי, הקטוע והשבור, פועלת גם כאן.

בספרייה שלה, היא אוספת ומשמרת עלי שלכת. הטבעי נלקט מן הטבע, מן הגן, כדי להגן עליו. כדי להקל על הזיכרון האנושי.

הטבע שוב אינו יכול להגן על עצמו, הגנן נלחם בעלים המפרים את הסדר, "תנופת הפיתוח" תייער את הגבעות החשופות ובה בעת תזרע הרס, תעקור עצים ותמיט כליה על הפקעות.

שי זכאי משמרת את הטבע ומתעדת את ההרס אבל היא משמרת גם את הזיכרון האישי והמשפחתי שלה בקופסאות שחורות. הסופר-אגו, אותה רשות של מצוות עשה, ואיסורים, היא המביאה אותה למיין ולקטלג את עלי השלכת בקופסאות משמרות או שמא קופסאות שימורים. אבל משאתה פותח את הקופסאות מסתערים עליך באחת, ניחוחות שאין להם שם וזיכרונות שאין להם מילים.

"רקמת הניתוק" שגרמה לנשירת העלים, הופכת ל"רקמת החיבור" המקשרת בין העבר לבין ההווה. אפשר לדמות את הזיכרון האנושי למכלול של מגירות - קופסאות, הלקן נעולות בתת-מודע, חלקן נשכחות,

מעלות אבק, מתרחקות אל תהום הנשייה, חלקן ומינות, נגישות.

פתיחת הקופסאות של שי זכאי היא לכאורה ביקור מושכל ביער האקולוגי המושגי שלנו, אבל באופן פרדוקסאלי היא ביקור מסעיר ומרתק בעולם שבו ניחוחות ומראות העבר מפגישות אותך עם מה שהיית ועם מי שהיית ואיפה שהיית.

ומאחר שמה שהיית, ממשיך את קיומו גם במה שהנך ושתהיה, הרי שזהו מפגש רב רבדים של עבר הווה - עתיד, ילדות - נעורים - בגרות - זקנה.

והוא שאמרנו, רקמת החיבור פוגשת את רקמת הניתוק ויכולה לה.

שפתה של שי וכאי נעה מן ההגדרות המדויקות של הבוטניקה והגיאוגרפיה והתאריכים, אל שפה אחרת.

פרופסור ידין דודאי ממכון ויצמן אומר בראיון, "המוח אינו מדבר עברית", הוא מבקש לפענח את שפת המוח ומניח שהיא מכילה 5 אותיות או שמא אותות, החוזרות על עצמן בצירופים שונים. אנחנו מפענחים

את הצופן המוחי והוא מפענח את הצופן השפתי שלנו.

אבל מעבר למילים ולצפנים אנו חווים את עצמנו ואת סביבתנו במה שאינו שפה. הוא אינו שפה משום שהקשרים שבין מסמן למסומן מורכבים סבוכים, ואינם ניתנים להגדרות.

גם בשפת המילים אנו מבדילים בין דנוטציה - הפירוש המילולי של היחידה הלשונית לבין הקונוטציה - המכילה לא רק את המשמעות הישירה של המילה, אלא גם את ההקשר התרבותי וההיסטורי שלה.

אבל החוויה האל-שפתית שמקורה הוא בשלבים מוקדמים יותר של ההתפתחות האנושית ואשר ממוקמת במערכת הרגשית שלנו, (המערכת הלימבית) פועלת בדרכים אחרות. אבני הבניין שלה מורכבות מן הצירוף

שבין החוויה החושית הראשונית לבין התגובה התחושתית והרגשית שלנו.

החוויה האל-שפתית מתקיימת תמיד בהווה, שהוא רצף של מראות, צלילים ומגעים. החוויה משמרת התנסויות מן העבר ויוצרת דיאלוג מתמיד בין העבר להווה.

החוויה האל-שפתית מתקיימת ככל הנראה גם אצל בעלי חיים אחרים. ומותר האדם, כבני-אדם אנו מסוגלים ליצור רובד אל-שפתי נוסף, הפנטזיה. יצירת חוויה אל-שפתית שאינה ייצוג של מציאות היסטורית, אלא צירוף יצירתי של אבני הבניין החיצוניות וההיסטוריות עם אבני בניין שיצר הדמיון שלנו.

אמנותה של שי וכאי נותנת ביטוי לחוויה האל-שפתית. מיצג הוידאו היוצר ביטוי מסעיר ל"רוח המקום" מכיל בתוכו ניסיון אמיץ לפגוש את החוויה האל-שפתית של המראות, הקולות, הצבעים והתנועה, שניסוחם המילולי מגמד אותם. הם חומקים מהגדרות שפתיות משום שהם נוצרו באותו מקום שבו המסמן והמסומן חוברים יחד, והם יוצרים תגובה רגשית עזה שיש בה למרבה הפרדוקס, כמו באישיותנו, הרמוניה וקונפליקט.

התצלומים על הקנבס גם הם, בתהליך העיבוד המורכב שלהם, בורחים מן הקונקרטי והמילולי אל החוויה האל-שפתית.

בתוך הקופסאות השחורות המייצגות באופן כפייתי כמעט את הארגון של החלק ההגיוני, והמוסרי שלנו, יש ייצוגים מרגשים של אותה חוויה אל-שפתית באמצעות המגע, המראה והניחוח. במידה מסוימת יש כאן

סמל למבנה המוח : בקליפת המוח מצוי הניאו-קורטקס, המכיל את החשיבה התכליתית, הסדורה וההגיונית. ובתוכו, בחלקים הפנימיים של המוח, המערכת הרגשית והאל-שפה שלה.

האמנות של שי זכאי הנה בעלת משמעות מיוחדת משום שהיא משלבת את החשיבה המערבית, עם הגישות המזרחיות המבקשות את החיבור אל החוויה הרגשית.

כמי שעוסק שנים רבות בטיפול נפשי, אני יודע שאני מבקש את המפגש הזה ואת ההידברות עם החלקים האל שפתיים שלנו. שם, כך אני מאמין, מצוי פוטנציאל השינוי והריפוי האמיתי.

 

שלמה שנהר

פסיכולוג קליני

מדריך בפסיכותרפיה ובפסיכו-דיאגנוסטיקה

מטפל ומדריך בטיפול משפחתי

מורשה להיפנוזה



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד