תפקידה של אמנות / פלד יובל
דף חדש 1

תפקידה של אמנות

תפקידה של אמנות הוא להראות לצופה דרך חדשה ואחרת להסתכל על הדברים. בזמן שהצופה פוגש ביצירה היא מעוררת בו תגובה יצירתית המעוררת בו דרך חדשה ומתחדשת להביט על הדברים.
עבודת אמנות טובה מעוררת יצר זה בכל פעם שפוגשים בה.
עבודת אמנות מייצרת בצופה אפשרות להסתכל בדברים באופן חדש ומתחדש. אין היא עושה זאת בנוסחה אלא על ידי הצגה חד פעמית של דרך הסתכלות, דרך המיוחד לאמן שיצר אותה.

עשייתה של עבודת אמנות נובעת מיצר של האמן לבטא משהו בתוכו.
קריאתה של יצירת אמנות מקבלת ערך כאשר הצופה לומד דרכה אופן חדש של הסתכלות בדברים.
לכן בגלל חוסר החפיפה הזו בין מניעיו של היוצר לערך הנוצר אצל הצופה, יכולה להתקיים אמנות שהיא בעלת ערך רב ליוצרה, אך חסרת ערך לחלוטין למתבונן בה.


אפשר לדמות את ההסתכלות בעבודת אמנות כהסתכלות על המציאות דרך משקפת מתוחכמת ביותר.
זו משקפת המורכבת ממערכת של פריזמות הקשורות לעולם, לשפה, לחברה, לביולוגיה של האמן, למערכת הנפשית שלו. מערכת הפריזמות קשורה בינה לבין עצמה בקשרים פנימיים המשתנים ממערכת למערכת ומאדם לאדם.
מה שמעבירה עבודת אמנות טובה אינו המציאות עליה היא מתבוננת, אלא את המתכון המיוחד של המשקפת של האמן המתבונן.
הצופה אמור לקלוט את מתכונה של המשקפת, ולייצר לעצמו משקפת חדשה, אשר הושפעה מן המשקפת שמשקפת יצירת האמנות.
זהו נושאה האמיתי של כל עבודת אמנות, ופענוח עבודה והערכתה צריכה להעשות על פי סיפורה של המשקפת שהיא יוצרת אצל הצופה. אותה משקפת נעלמת אשר מתקיימת במלוא עצמתה רק כאשר היא במצב נעלם, או העלם למחצה, והיא גלויה לחלוטין רק לעולמו הפנימי של הצופה.

ההבדל בין ראיה מדעית לראיה אמנותית של המציאות הוא במהות המשקפת.
בעוד הראיה המדעית רוצה ליצור משקפת אוניברסלית התקפה לכל האנשים ולכל המצבים, הרי האמנות שואפת לעשות את ההיפך: ליצור משקפת חד פעמית הנכונה לאמן היוצר, ואשר יכולה לסייע לצופה ליצור משקפת אישית שלו, שיש בה משהו חדש עבורו.
המשותף בין המדע לאמנות ששניהם עוסקים בחיפוש אחר המישקפת באמצעותה מקבלת המציאות משמעות עבור האדם.

אדם הצופה ביצירת אמנות ואין מתעוררת בו המשקפת הפנימית שלו, הרי שיש כאן מספר אפשרויות:
1 אין בעבודה עצמה משהו שיעורר את הצופה להפעיל את המשקפת הפנימית שלו, זאת מכיוון שהיוצר עצמו השתמש במשקפת בלתי אפקטיבית, וזאת משתי סיבות אפשריות: א. היא אינה של היוצר. ב. היא אינה מגובשת דיה.
2 אין לצופה מיומנות מספקת להתחבר אל המשקפת של היוצר, או למשקפת של היצירה עצמה. זאת בשל ריחוק תרבותי מן היצירה, חוסר ידע מספיק בשפתה ובהקשריה.

הדרך בה מסתכלים על הדברים נוגעת בכמה מרכיבים:
הפרטים עליהם מסתכלים, באיזו מידה ובאיזו חשיבות. הפרטים שמתעלמים מהם.
היחסים הפנימיים בין המרכיבים – קשרים והקשרים.
הקשרים חיצוניים של מרכיבי הנושא אליו מתייחסים.
היחס אל השפה המגדירה ומתארת את הדברים.

מה בעבודת אמנות מלמד אותנו על המשקפת ?
1. בחירת המציאות / הנושא המתוארת.
2. היחס אל המציאות המתוארת.
3. היחס אל השפה המתארת.
4. היחס אל חווית ההסתכלות (להקשיב לעיניים)

מציאות / נושא

הנושא מיוצג תמיד על ידי אלמנטים מן המציאות הפיסית בעולם.
א. אלמנטים חוץ ציוריים.
ב. אלמנטים מן הציור עצמו.

הנושא מכיל מרכיב עלילתי. (הנושא מקפיא רגע מסויים בעלילה הנמשכת לאורך זמן)
הנושא אינו מכיל מרכיב עלילתי.

היחס אל המציאות המתוארת

 

1  יחס מודע של האמן אל הנושא = מה שהאמן רוצה לומר.
רזולוציה
הגדרת צורות
הגדרת צבעים
בחירת סגנון (הבא לידי ביטוי בשימוש שעושה האמן בשלשת האמצעים הנ"ל)
2 יחס בלתי מודע אל הנושא = מה שהאמן אומר ביחס לנושא מבלי שירצה בכך.
א. מכיל מרכיבים נפשיים של האמן.
ב. מכיל מרכיבים תרבותיים עמוקים של האמן.

היחס אל השפה המתארת

ידיעת השפה הכללית.
שימוש בכלי השפה המקובלים, על פי נוסחאותיהן השגורות.
התאמה בין כלי השפה לנושא המתואר.
היכולת להשתמש בשפה ככלי אישי.
התאמת כלי השפה להדגשת תובנות אישיות.
יצירתיות בשפה.
יצירת כלי שפה חדשים.
ביקורת השפה.
התייחסות אל תקדימים של השימוש בשפה.
*הסתירה המהותית בין השפה לבין החד פעמיות – השפה היא נתינת שמות לעצמים, מהויות ופעולות. עצם הפעולה של נתינת שם אחד לכמה מהויות שונות הינה פעולה של הכללה, אשר מבטלת את החד פעמיות והשונות של כל אחת מן המהויות. מצד שני ללא השפה אין אנו יכולים להבין אחד את האחר, וכנראה שאין אנו יכולים גם להבין את עצמנו. מכאן שהבנת עצמנו תלויה ביכולת לתקשר עם האחר.
האמנות מנסה לעשות שימוש בשפה אשר מרבע את המעגל, על יד שהיא רוצה לתאר את החד פעמי באמצעות המכליל. זאת היא עושה בדרך של שילובים חד פעמיים של סימנים שיש להם משמעות ומובנות במסגרת השפה.
משמעות ומובנות במסגרת השפה = הקשר קודם ומוסכם של משתמשיה של השפה.
*מאבקו של כל אמן הוא להגיע אל החד פעמי שלו אשר יוכל להיות מובן על ידי אחרים ויצור בהם חוויה חד פעמית שלהם.
בתהליך הזיהוי של החד פעמי מבין האמן את הכלא בו כולאת אותו השפה באשר אין היא מעצם מהותה נותנת לו כלים להתמודד עם החד פעמי אלא דווקא בולמת אותו בכך.