לדף הבית


"מחוזות הציור בתאטרון של נסים אלוני" - קבוצתית


 מחוזות הציור בתיאטרון של נסים אלוני // שיתוף הפעולה ההדוק בין נסים אלוני לבין הציירים יוסל ברגנר, שלמה ויתקין ואודרי ברגנר, בהפיכת המילה הכתובה להתרחשות חזותית, היווה תופעה ייחודית בתיאטרון שבו לחלל הבמה-תפאורה, ותלבושות נודע מעמד שאינו נופל בחשיבותו מן הטקסט. החוויה התיאטרלית, כפי שעובדה בדמיונם של שלושת הציירים בנקודת המפגש במאי- צייר, הטביעה את חותמה בהצגות והביאה לבמה עושר חזותי מרתק, צבעוניות, אוירה ייחודית, עוצמת ביטוי ואקספרסיביות יוצאת דופן. לאלוני הייתה דרך עבודה ייחודית – מחזותיו עובדו והתגבשו במהלך החזרות עם השחקנים, ואת גירסתם הסופית קיבלו על הבמה. "היצירתיות שלו היתה באי-ההבנה. הוא מצא יותר משמעות בסתירה שבתוך המילה מאשר במובנה הגלוי לעין. אבל איך להעמיד אותה על במה? היה עליו להפוך את המילה לוויזואליה", סיפר חברו הקרוב יוסל ברגנר. בעבר כבר נכתב על הקשר העמוק בין יוסל ברגנר לנסים אלוני,* על ההשפעה וההפריה ההדדית ביניהם. "נפגשנו בתוך הספק", אמר עליו ברגנר. העבודה המשותפת של ברגנר ואלוני שהחלה במחזה "בגדי המלך", היוותה מקור של השראה והתפתחות אומנותית בעבור שני היוצרים. בעבודות המחקר שנכתבו על מחזותיו של אלוני סומן המחזה כנקודת מפנה בכתיבתו של אלוני. מדובר במעבר שאלוני ביצע אל עבר המבע הגרוטסקי, שהפך לימים למאפיין מובהק שלו. בהשראת העבודה המשותפת נוצרו רבים מציורי המלכים והמלאכים של ברגנר אפופי התיאטרליות, שהתאימו לחלוטין לתיאטרון של אלוני. אלוני כתב על עבודתו בתיאטרון עם ברגנר: "הוא היה כמעט הכל: במאי, מוסיקאי, עורך ספרותי, ובעיקר, מעל כל זה, סניגורם של השחקנים". בתערוכה נפרש העושר הויזואלי ומגוון הפרשנויות שנתנו יוסל ברגנר, שלמה ויתקין ואודרי ברגנר למחזותיו של אלוני: רישומי הכנה, מאקטים, רישומים לתפאורה ולתלבושות, וחומרים דקומנטריים. יוסל ברגנר מציג סידרת עבודות ל"הכלה וצייד הפרפרים" (תיאטרון בימות 1966). מדובר בציור שתורגם לדימוי תיאטרוני. בתוכנייה להצגה כתב אלוני: "התוכן הוא מחוץ למחזה. זהו מחזה לציור. בדרך-כלל מכינים תפאורה למחזה אחרי שהוא כתוב. הפעם קדמה התפאורה למחזה, שנכתב על פי ציור של יוסל ברגנר". עוד מציג כאן ברגנר רישומי תפאורה ל"בגדי המלך" (הבימה 1961); רישומי תפאורה ותלבושות ל"הנסיכה האמריקאית" בגירסאות תיאטרון העונות ותיאטרון הבימה, ולהצגה "המהפכה והתרנגולת" בתיאטרון הקאמרי. שלמה ויתקין, שעיצב תפאורות ותלבושות להצגות רבות, מציג את רישומי התלבושות שיצר ל"נפוליון – חי או מת" בגירסה של תיאטרון בימות משנת 1970, ובגירסה של התיאטרון הקאמרי מ-1979. בין העבודות - העשויות בצבעוניות וברגישות רבה, ומלוות בתצלומים מההצגות - גם סידרת רישומי הכנה ותלבושות למחזה "אדי קינג" בגירסת תיאטרון הבימה משנת 1975. אלוני הכריז: "ליל הירח הקר שעשה שלמה ויתקין ל"אדי קינג" היה היסוד החיוני של ההצגה הזאת ".2 אודרי ברגנר עיצבה את התפאורה והתלבושות ל"דודה ליזה", שזכתה כבר למעמד של מיתוס, בכיכובה של חנה רובינא (הבימה 1969). רישומי התלבושות צוירו בצבעי מים ומבוצעים בעיבוד קפדני, וברישומי התפאורה שורה אווירה חלומית. כדברי אלוני: "הגן שהמציאה אודרי ברגנר להצגה זו כמעט שהיטה את ליבי לעשות את כל ההצגה בגן, כה מוזר ונפלא היה. הוא לא הניב פרחים ופירות בלבד, הוא היה אותו כיסוף שלא ידעתי לבטאו במילים וקיבלתי אותו בַּצורה".2 כמו כן מוצגים כאן גם רישומים וסקיצות שלה להצגה "שעיר אחד לעזאזל", שהוצגה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1973. אלוני ראה איפוא את הציירים – התפאורנים, מעצבי התלבושות – כשותפים למעשה היצירה, שותפים אקטיביים שמציגים על הבמה מימד פרשני רצוף, במקביל לטקסט שמפיקים השחקנים ומהווים חלק אינטגרלי ביצירה הבימתית. // אירית לוין, אוצרת 

פתיחה: 16/11/2006

נעילה: 12/12/2006

מקום התערוכה: תאטרון חולון





תגובות
הוספת תגובה

מאגר האתר: 11,240 אמנים. 6,827 תערוכות. 911 מקומות תצוגה. 278 מאמרים. 53,250 תצלומים.