לדף הבית


Good Girls, Dead Girls



בתערוכה מציגות חמש האמניות מיכל יניב, אורלי הומל, דיטי קפואנו, Foma<3 ומיכל רונן.

האמניות טוות רשת של קשרים בין הגוף, המיניות והאלימות. הגיבורות שלהן מתקיימות בתוך טקס פולחני בחלל שבין הטמא לטהור, בין המציצני לאינטימי. כל אחת מהן משתעשעת בחציית הגבול הדק שבין המיניות הבוגרת "התקנית" לבין המיניות הילדית, הפרוורטית - בין "משחקי ילדים" ל"משחקי מבוגרים". 

הרעיון העובר כחוט השני בין עבודותיהן של חמש האמניות הוא הקשר ההדוק שהן יוצרות בין הגוף המיני לגוף המת, משוואה פרדוקסאלית מעצם טבעה, שכן מצד אחד, הפמיניזם נלחם מראשית דרכו בתפישה המזהה את הגוף הנשי כאובייקט של גועל וסכנה, כחור שבו ממתינים מוות והרס. מצד שני, העיסוק במיניות דרך המוות והאלימות הנלווים אליה, הוא סוג של חקירה עצמית, שהרי כל זהות מתעצבת על ידי מאבק אלים. הרצון לגרום כאב או לחוות אותו מבקש למעשה לפרוץ גבולות ובה בשעה גם למצוא אותם.

שם התערוכה ניתן כפרפרזה לאחת התערוכות החשובות ביותר בעשורים האחרונים, שמהווה ציון דרך חשוב בהיסטוריה של האמנות הפמיניסטית. התערוכה התקיימה בניו- יורק בשנת 1994 והציגה עשרות אמניות (וגם מספר אמנים) שחתירתן הבוטה תחת אופני ייצוג הנשיים זיכה אותן לכינוי "ילדות רעות".

התערוכה בוחנת - חמש עשרה שנה אחרי- את השפעתן של אותן אימהות רוחניות על חמש האמניות ובו זמנית גם את הרלוונטיות שלהן בעידן שבו נדמה כי השיח הפמיניסטי הגיע לנקודת רוויה והוא נתפש בימינו כמרתיע, טרחני ואפילו מיותר.

אין ספק כי החשש להתמודד עם הסוגייה הפמיניסטית צף ועולה לאורך כל התערוכה, ונדמה כי האמניות מציגות עמדה עמומה, מבולבלת ומבלבלת, הנעה בין רצינות תהומית לסאטירה פרועה על השם הרע שיצא לפמיניזם. אין ספק, כי עמדה זו מאפיינת אמניות רבות בימנו, שנרתעות מעיסוק בנושא ומתרחקות כמו מאש מהגדרתן כאמניות פמיניסטיות או כיוצרות- נשים. 

 



פתיחה: 23/07/2009

נעילה: 06/09/2009

מקום התערוכה: אנגל





תגובות
הוספת תגובה

מאגר האתר: 11,240 אמנים. 6,827 תערוכות. 911 מקומות תצוגה. 278 מאמרים. 53,250 תצלומים.