לדף הבית


רגבה


הכיוון : רגבה רגבה, שמו של מושב שיתופי ותיק בצפון הארץ, מעלה על הדעת גם חברה לייצור מטבחים. זו, עברה שינוי תדמית מספקית ארונות סטנדרט של עץ לבוד וסיבית, למגשימת חלומות עיצוביים, העושה שימוש בטכנולוגיות עדכניות ובמלה האחרונה בתחום החיפויים. השם רגבה מרמז גם על כיוון. כמו ימה וקדמה, צפונה ונגבה המניעים אותנו במרחב, נדמה שגם רגבה הוא קריאת כיוון: למטה - אל האדמה - אל הרגבים, שהם יצירי צבירה והדבקה בלחות של גרגירי עפר. מפגש אמנים זה מתאפשר הודות לחיפוי או מראית עין דומים ומאחדים. יש דמיון גלוי באינוונטר החומרי. גבע, כנעני וקדם (נדמה ששמותיהם לקוחים מאותו שדה סמנטי), עוסקים במלאכת הריגוב - פיסול שהוא הדבקה בלחות. הם מניחים חומרים זה על זה, או זה לצד זה, ומקיימים מבנים שמחזיקים את עצמם, אך בה בעת נתונים בסכנת יובש והתפוררות. לאותו מרכיב לחות, זה המאפשר את היות העפר לרגב - האובייקט לפסל, יש ברגבה מנעד הנע בין הקפדה על עין פקוחה אל החוץ ואל כור ההיתוך הישראלי (גבע), דרך רזון מכוון השומר על נימה של הומור עצמי (קדם), ועד מבט מאוורר אך קמוט-מצח אל הפורמליזם (כנעני). // עתר גבע (נ' 1975) מתעד בוידיאו שבע גרסאות שונות לפעולת אכילה של דג מושט. באכילת דגים, כמו בביקור בתערוכה, אין משיחין. הפעולה דורשת שקט ותשומת לב לפרטים הקטנים. אחרת עלולים לפספס משהו ולבלוע עצם. גבע יוצר כר נוח להשוואת ביצועים בתוך השקט הזה. סגנון האכילה המשתנה בולט בתוך שלל משתנים בלתי-תלויים: סוג הדג וטיגונו, הרקע ומקום הישיבה. החזרה והוריאציות עושות חשק לסטטיסטיקה. אלא שהמדגם אינו מייצג. כל הסועדים רוסים. פתאום נראה שהאדים במישור האחורי של התמונה עולים מתוך איזה כור היתוך מבעבע, שמלחלח את פעולת הפירוק המכאנית. המחווה היומיומית הופכת למלאכה מסוגננת בידו המיומנת של פרולטר, המנוסה עוד מבית אמא באכילת דגים קצובה בזמן. // 'אין לי ממש סגנון משלי, אולי פרפר.' (אפרת קדם) אביטל כנעני (נ' 1978) מפסלת בפורמייקה בכניעה חלקית לתכונות החומר, ומתוך אדישות למקורו ואופן השימוש המקובל בו. הפורמייקה, חומר חיפוי סינטטי, המשמש אמצעי הסתרה דקורטיבי, נדרשת כאן לעמוד לבדה. כנעני לא נותנת לה גב. היא חושפת את הסוד: לפורמייקה שני צדדים. וזו בתמורה מאבדת מצבעיה, מסתפקת בחומים, שאלמלא היו באים מן המטבח, אפשר היה לכנותם בהתרפקות: סתוויים. זה פיסול שמישיר מבט בגאווה אל המסורת המינימליסטית, אל צורות מופשטות חמורות-סבר, מתבדלות מן העולם. אך החומר מרכין ראש. הוא כנוע לכוח הכבידה, קרוע, מתעגל, וחדיר לרוח פרצים. // אפרת קדם (נ' 1980) מצהירה בגאון על כניעה. מעלה אותה על נס. הפסל שלה, מרינה (עוד רוסיה) ניצב בחלל מבלי להזדקק לקיר להישען עליו. הוא היחיד בתערוכה שחלקיו באמת מחוברים זה לזה, אבל דווקא הוא לא מצליח לצבור מסה. כמו רישום, הוא שני קוים - פסל רק על הנייר, לא מפריע לאוויר סביבו. הוא נולד לרקוד, אבל בלידה קשה. הוא עומד כמכוון את התנועה - המראות ונחיתות, עם התמחות בנחיתות. הכיוון: רגבה. // ברק רביץ.

פתיחה: 01/02/2008

נעילה: 01/03/2008

מקום התערוכה: ברבור





תגובות
הוספת תגובה

מאגר האתר: 11,240 אמנים. 6,827 תערוכות. 911 מקומות תצוגה. 278 מאמרים. 53,250 תצלומים.