לדף הבית


גרוס מיכאל - "עבודות אחרונות מהסטודיו"


התערוכה של מיכאל גרוס מציגה עבודות אחרונות מתוך הסטודיו ומציינת שנה לפטירתו של האמן הנודע, חתן פרס ישראל, מהאמנים המרכזיים והחשובים שעיצבו את פני האמנות הישראלית. בתערוכת היחיד המוקדשת לזכרו במוזיאון חיפה לאמנות מוצגים ציורים ופסלים, פרי יצירתו מהשנים האחרונות, שחלקם לא הוצגו עד כה. מיכאל גרוס נולד בשנת 1920 בטבריה, וגדל על שפת הכנרת במושבה מגדל, כילד טבע הדובר עברית וערבית. ביצירתו הענפה נתן גרוס ביטוי הולם לצבע ולצורה הנושאים את שקיפות הכנרת של ימי ילדותו, שהיתה, כהגדרתו, "בית הספר הראשון שלי לציור". גרוס נהג לספר כי מורהו הגדול ביותר היה הטבע, מרחבי השדות והשמים הצלולים, אור השמש המכה בעוצמה חושפת, והמפגשים בין גופים עצומים - בין שדה לשמים, בין הר לשמים, שנראו לו כעימותים כבירים בין כוחות היסוד של היקום. בניגוד לאמנים שהשמש הקופחת של ארץ ישראל היכתה על פניהם עם הגיעם מאירופה, גרוס הוא בן למשפחה ותיקה מן "היישוב הישן", מהתושבים הראשונים שהגיעו אל חופי הארץ, עשרות שנים לפני העלייה הראשונה. כבן הארץ הוא חש ברמ"ח אבריו את נופיה הפיזיים, האנושיים והרוחניים, והשכיל לתת להם ביטוי בדיאלוג חרישי עם הסביבה. אמן זה היה חדור באהבת ארץ ישראל, וכישרונו להעביר רגש זה אל הצופה הוא שמעניק ליצירתו הלוקאלית איכויות אוניברסליות. רבות מיצירותיו משקפות את הדמות האנושית דרך גילומיה בסביבה הקרובה שבקרבה היא מתמזגת ונטבעת. גם כאשר דמות האדם נעדרת מן הציור המוקדש לנוף, נוכח בו ההיבט האנושי-חווייתי במלוא עוצמתו. לכל אורך דרכו האמנותית השופעת והייחודית נותר גרוס מחויב לתחושות הפרטיות והאישיות ביותר שהתעוררו בו לנוכח הנוף, וידע למזוג ממד רוחני לאור המקומי. בשנת 1951 שהה מיכאל גרוס במשך ארבע שנים בפריז, שם למד באקדמיה לאמנויות יפות: "הבוזאר". זמן קצר לאחר שובו לארץ, בסוף שנות החמישים, הוא הצטרף לכפר האמנים עין-הוד ובמשך שנים רבות לימד באקדמיה לעיצוב ואמנות "בצלאל" בירושלים, במכללת אורנים ובמוסדות אקדמיים נוספים, בהם העמיד דורות של אמנים. "רבים מבכירי אמני ישראל," ציינו השופטים בנימוקי החלטתם להעניק לגרןס את פרס ישראל, "רואים אותו כבעל השפעה רבת-משמעות על דרכם כיוצו-ים." במהלך כל שנות עבודתו בסטודיו בחיפה, שאליו עבר בשנת 1962 , קיים גרוס קשר הדוק עם מוזיאון חיפה, הגאה להחזיק באוספו עשרות מעבודותיו המרכזיות, שאף הוצגו בשנים האחרונות בשלוש תערוכות שאצרתי, שהתבססו על אוסף המוזיאון: "מבט לאוסף" בשנת 2001, "נוף דוכים חדש ישן" בשנת 2004, ו"נוף אכוניי" בשנת 2005. את עולם יצירתו הענף עיצב מיכאל גרוס במגוון רהב של טכניקות, וביניהן ציור, פיסול, רישום, צבעי מים והדפס, ולעתים אף שילב אובייקטים, "רדי-מייד" ביצירתי. באמצעות צביעתם והעמדתם הייחודית בחלל הוא הפיק החפצים אלה את הפיוט הלירי לפרקים, ולפרקים אקספרסיבי, ואת החומר ששימש לו כאמצעי לביטוי אישי. גרוס, שהחל לצייר בגיל צעיר מאוד, עסק רבות בחקר הצורה, הצבע, משיכת המכחול, החומר וארגון משטח התמונה בקומפוזיציות מינימליסטיות מופלאות. מציוריו הוא תבע להציג ביטוי ספונטני, אותנטי ונטול מלאכותיות. הסימנים והתווים שהניח על הבד ידעו כיצד לעורר התרגשות והרהור בקרב הצופה. את יצירותיו של מיכאל גרוס אפשר למצוא באוספי מוזיאונים בארץ ובעולם ובאוספים פרטיים חשובים. הוא ונשתתף בתערוכות קבוצתיות והציג תערוכות יחיד רבות, בין היתר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ובמוזיאון גוגנהיים, וכן בביינאלות בוונציה, פירנצה, רייקה שביוגוסלביה וסאו-פאולו. כמו כן הציג בשנת 1977 במוזיאון ישראל תערוכת יחיד של פיסול וציור, אשר הועברה בשנת 1978 למוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 1980 הציג גרוס תערוכת יחיד במשכן לאמנות עין חרוד, ובשנת 1984 - במוזיאון חיפה. תערוכה רטרוספקטיבית של יצירתו נערכה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1993 ובשנת 2002 הציג תערוכת יחיד נוספת במוזיאון ישראל. במוזיאון היהודי בניו יורק, במוזיאון ישראל, באוניברסיטת תל-אביב, במכללת רופין ובמקומות נוספים בארץ ובעולם אפשר לראות את פסלי החוץ הצבעוניים ואת הפסלים הסביבתיים גדולי הממדים של גרוס, הצומחים מתוך האדמה ושואפים לשמים, ומאגדים, להגדרת האמן, "ביטוי משותף של צבע וצורה". יצירתו של מיכאל גרוס ייחודית בזירה האמנותית הישראלית בתוכנה ובשפתה החזותית אין לה אח ורע. בחום הישראלי גלוי הראש, הנצרב בשמש המסנוורת שתחתיה רוגעת הכנרת, ומתוך התערובת של שמחת ההיים ועצב האובדן, בעימותים הגלויים והסמויים מן העין, נוצרה ופועמת יצירתו של מיכאל גרוס. שדות צבע, נפרדים בבדידותם ומאוחדים בעוצמתם, מתמצתים חומר ועשירים ברגש, ולעולם לעולם טהורים. לכבוד הוא לי לאצור כעת תערוכת מחווה לאמן דגול זה, וברצוני לנצל את ההזדמנות כדי להודות לנדיבותה של אביבה, רעייתו של האמן, שתרמה את העבודה "נוף ים" אשר תעשיר מעתה את גוף העבודות המשמעותי של מיכאל גרוס באוסף מוזיאון חיפה. את דברי אחתום במילותיו של מיכאל גרוס עצמו, מתוך שיחות שקיימתי איתו לקראת קטלוג התערוכה "בסימן ציור", אותה אצרתי בשנת 2002, במוזיאון חיפה לאמנות: "אמנות אינה אופנה, כי בין אופנה לבין הכנות שבאמנות אין כל קשר. האופנה היא דבר מלאכותי בעוד שהאמנות מתבטאת בהתחדשות מתמדת. סודה של האמנות הוא סוד הקיום שלנו. אני, למשל, אינני יודע מה אעשה בעוד רגע, וזה דבר יפה. כאשר האדם חופשי הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ובכך טמונה האפשרות לחידוש. המינימליזם ביצירתי קיים כופני שהוא בא מבפנים, ואין מינימליזם אחד דומה למשנהו [...] אמנים שאינם מתחדשים מחשבתם קפואה, אמן צריך להיות חופשי ולייצר אמנות מהחומרים אשר בסביבתם הוא גדל. אין הבדל מהותי בין עבודה מופשטת לפיגורטיבית: המופשט הוא פיגורטיבי, הוא אינו סתם קומפוזיציה יפה של צבעים, אלא הוא מהותי, ובכך הוא שווה לפיגורטיבי. ציור של פיגורה או ראש נעשה על פי אותם עקרונות ואותן המהויות כמו ציור מופשט". - דניאלה טלמור, אוצרת ראשית ספטמבר 2005

פתיחה: 01/09/2005

נעילה: 01/12/2005

מקום התערוכה: מוזאון חיפה לאמנות





תגובות
הוספת תגובה

מאגר האתר: 11,240 אמנים. 6,827 תערוכות. 911 מקומות תצוגה. 278 מאמרים. 53,250 תצלומים.